חי בעולם אחר סוג של פרק ראשון … אה זאת Rexia רק משתמש חדש ^^

״כן?!״ היא שואלת מתוך האפלה ״מה אתה רוצה דרייק?״ היא לא מסכימה להראות את פניה היא עדיין נמצאת בסוף הסמטה החשוכה ״אני רק רציתי להגיד ש….״ היא נעמדה מולי וקטע את המשפט,היא תפסה את ידי וחפשה את שינייה החדות ״אם תיתקרב עוד פעם אחת אתה תהיה הקורבן הבאה הבנתה!״ היא צועקת בקולי קולות,כך שכל העורבים שישבו בגג הבניינים היתעופפו במהרה.
היא חוזרת במהירות שיא לתוך האפלה ואני מתחיל ליפסוע לאחור בפחד,כשאני יצאתי מהסמטה הבחנתי בדמות מוקרת ״היי דרייק אז עשיתה ת׳עבודה במדעים״ הדמות הייתה ליבי(,היא לבשה מיכנס שורט עם חגורת באטמן,חולצת ספיידרמן והחזיקה קומיקס חדש בשתי ידיה)שעירה האדום נצץ באור פנסי הרחוב ״דרייק?!״ היא שואלת בחשדנות ״אה סליחה ליבי״ אני אומר בביוש ״זה בסדר דרייק,אני רגילה שאתה חולם בזמן שמדברים איתך.״ היא נאנחת ופולטת צחקוק ״זה לא מצחיק״ אני אומר ברוגז ומסתכל ישר על עייניה הכחולות ״אז נלך?״ היא שואלת ומושיטה את ידה ״כ…כן״ אני אומר ותופס את היד שלה במהירות ״רגע״ אני אומר בעצב ומשחרר את ידי משלה ״אני לא יכול״ אני אומר לה בתיסכול ״זה בסדר..״ היא ניסתה להיראות לא מאוכזבת אך זה לא הצליח לה ״אולי ניפגש מחר?״ אני שואל אותה עם חיוך מעודד״ דממה היסתררה ״מחר אני צריכה ללכת לדן לעזור לו עם השיעורים״ היא אומרת בראש מורכן כך שהפוני שלה מסתיר את עייניה והיא מתחילה ללכת לכיוון רחוב -מייד קסטל- ואני נשאר במקום ״אוף עוד פעם,עוד פעם אני מפשל אני כזה..כזה דפוק״ אני אומר בזמן שאני נותן מכות למצח שלי ״אתה עדיין פה״ קריסטין שאלה מתוך הסמטה ״כריס אני חייב לדבר איתך״ אני אומר מחזיק בידייה היא דוחפת אותי לאחור ומעקמת את פנייה ״אם אתה תגיד למישהו את זה שאני,אתה יודע,אני הולכת לחתוך אותך לחתיכות״ היא אומרת לי ונועצת בי בעניינה הצהובות ״אני אלך מכאן״ אני עונה לה במהרה ומנסה לרוץ מהר .

״אמא אני בבית״ אני צועק וטורק את דלת הבית בחוזקה ״דרו,בוא לכאן״ אמא צועקת מהמיטבח,כאשר אני מיתקרב אל עבר המטבח אני רואה את פנייה נוזפות בי ״מה עשיתי עכשיו?!״ אני שואל בבוז ומגלגל את עייני ״מה זה 20% במבחן במטמטיקה 15% בהיסטוריה ואני אפילו לא רוצה להתחיל לדבר על המקצועות האחרים״ היא אומרת לי ונותנת לי מכה עם התעודה ״אה…אמא זה אשמתי,אשמתי שאת כל היום עם דן! איך את רוצה שאני אלמד אם את לא מתקרבת אליי איזה מין אמא את!?״ אני מרים את קולי ועייני ברקו מרוב עצב ״אל תרים את הקול שלך עלי!״ היא גם צועקת ואני רץ אל החדר,כאשר נכנסתי נפלתי מרוב פחד ״ליבי״ אני צועק בבהלה ומסתכל עליה בלחץ והיא עוד יושבת על מיטתי,
״מה רציתה מכריסטינה?!״ היא אומרת לי ועיניה ניתחלפו לסגולות ״כלום״ אני אומרת והיא מתקרבת אלי יותר,כשהיא הייתה קרובה היא אחזה בגרוני והידקה את ידה ״אני אצא איתך תעזבי אותי!״ אני אומר לה מנסה לשכנע אותה ״מה אתה חושב שאני רוצה אותך חתיכת זבל,אתה לא יודע למה ניכנסתה,לאיזה עולם תיכנס כל מה שאני רוצה לעשות זה לעזור לך אז תקשיב לי !״ היא אומרת לי ועיניה נהיות כחולות כמו תמיד ״אתה יודע שכריס היא ערפדית נכון …?״ היא שואלת אותי אף על פי שהיא יודעת את התשובה ״ליבי את משוגעת!״ אני אומר וזורק עליה דפים ״דיי,דרייק סליחה לא היתכוונתי להעליב״
היא מתחילה לה יתקרב אליי,דמעות זלגו מעייניה והיא מחבקת אותי חיבוק מנחם ״אני מצטערת דרייק לא היתכוונתי״ היא אומרת בקול עצוב ומאוכזב ״זה בסדר אני סולח….״ אני עונה לה באי הבנה