חיים של נערה מתבגרת…ואיש זאב ♂♀ פרק 3

"אני הולכת אחרי בית הספר לקניון,רוצות לבוא?" שואלת ונוס כשאני מתיישבת ליד השולחן הקבוע שלנו בקפטריה.
"בטח,וגייל את חייבת לבוא.את לא יכולה להמשיך להתלבש ככה את חייבת לקנות בגדים חדשים." אומרת קים ומסלסלת את שערה סביב האצבע.
"מה רע במה שאני לובשת?" כמו בכל יום,אני לובשת את מכנסי הג'ינס המשופשפים שלי וגופייה שחורה.
"הכל!את נראית כמו פועל בניין,את באה,סוף השיחה.".
"היי,אני יכול לשבת?" אני מסובבת את מבטי ורואה את הארי,שיערו מבולגן ומבגדיו נוטף ריח היער.
"אה…." אני אומרת,קים לא אוהבת שאנשים אחרים יושבים בחברתנו.
"בטח!" קוראת ונוס בחביבות "אני ונוס,ואתה?"
"הארי" הוא אומר ומתיישב לידי.
"אני קים." אומרת קים ברוגז וחוזרת לאכול את הסלט שלה.
"את אוהבת להיות ביער,נכון?" שואל אותי הארי.
"המממ…לא ממש" אני משקרת.
"גיילי מפונקת,היא בחיים לא מסתובבת ביערות." אומרת ונוס וצוחקת,"נכון,קים?"
"כן…" עונה לה קים.
"כנראה שאתן לא מכירות אותה כל כך טוב,אתמול היא הייתה ביער" אומר הארי ומביט בי,משועשע.
"אולי אתה לא מכיר אותה טוב כל כך,כי היא לא הייתה אתמול ביער." אני אומרת,
אני קמה והולכת משם,אני יוצאת מחדר האוכל של בית הספר וממשיכה ללכת לכיוון היציאה מבית הספר.אני שומעת צעדים מתקדמים לעברי אבל לא מסתובבת,אני ממשיכה ללכת ויוצאת משטח בית הספר. אני לא אוהבת את זה שאנשים יודעים איפה אני מבלה את זמני הפנוי ואני עוד יותר לא אוהבת שאנשים מעמידים פנים שהם מכירים אותי.אף אחד לא באמת יודעה מי זאת אביגיל אורדר,אפילו לא אחותי הגדולה והאמת שלפעמים גם אני לא בטוחה מי אני.
"גייל!" קורא מאוחרי הארי,"עצרי בבקשה" אני לא מקשיבה לו,אני ממשיכה ללכת.
בסופו של דבר הוא מצליח להדביק אותי,עכשיו הוא ממש לצידי,אני מתעלמת ממנו.
"תישמעי ,אני באמת מצטער.לא ידעתי שחברות שלך לא יודעות שאת מסתובבת ביער." הוא אומר.
"איך תדע?אתה לא מכיר אותי בכלל." אני עונה לא.
"את צודקת"
"אני תמיד צודקת. צדקתי גם בקשר לזה שאתה איש זאב." הוא מחייך ואני מרשה לעצמי גם לחייך טיפה.
"לא צדקת,אין דבר כזה אנשי זאב." הוא פורץ בצחוק ומוסיף "את משוגעת,את יודעת?"
"כן..אני משוגעת"
אנחנו הולכים לכיוון היער,אין לי מושג למה,אבל לשם מובילות אותנו הרגליים שלנו.
"אני יכולה לשאול שאלה?" אני שואלת אותו כשאנחנו מגיעים.
"למה לא?"
"למה אתה בא לכאן?" הוא מביט בי,בוחן אותי עם עניו החומות ובסופו של דבר אומר בציניות.
"כי אני איש זאב,אנחנו אוהבים שאת היער."
"מצחיק מאוד" אני אומרת ושואלת אותו שוב את אותה השאלה.
"אני משאר לעצמי שמאותה הסיבה שאת באה לכאן" הוא אומר בסופו של דבר "אני אוהב את השקט של היער ואת הריח של העצים והקולות של החיות הקטנות.ולפעמים אני בא לכאן סתם כי אין לי איפה להיות." אנחנו יושבים על האדמה ומביטים בשמים,מסתכלים איך העננים משנים את צורתם.
"אתה עברתה הנה עם המשפחה של?" אני שואלת
"כן,אני גר עם אמא שלי ודודים שלי,למה את שואלת?" הוא מביט מסוקרן.
"סתם,אתה תמיד לבד." אני משיבה לו מבט.אם היינו שני גיבורים בסרט אז ברקע הייתה מתנגנת לה מנגינה רומנטית ועצובה כי אין לכם מושג כמה דרמטי המבט שלו עכשיו.
"אני סוג של זאב בודד." הוא אומר ומוסיף יבבה של זאב בסוף "אהווווו". שנינו צוחקים.

כשאני חוזרת לבית בסופו של דבר,השעה כבר מאוחרת ואחותי ניל בחלום השביעי,אני סוגרת את הדלת בשקט ונכנסת לחדרי,אני כל כך עייפה שאני נכנסת למיטה בלי להחליף בגדים ומיד נרדמת.
"גייל" קראת ניל,אך כהרגלי אני מתעלמת ממנה.
"גיילי?" אני שמה אוזניות ומגבירה את הווליום,אין כמו להתחיל יום חדש במריבה עם אחותי הגדולה.
"אביגיל אורדר,זאת הפעם האחרונה שאני קוראת בשמך ואת לא עונה לי." היא תולשת את האוזניות שלי ומביטה בי בזעם.
"מה הבעיה שלך ניל?" אני אומרת,ומעצבנת אותה עוד יותר.
"איפה היית אתמול בלילה?" היא שואלת בכעס,
"הייתי איפה שהייתי,מה זה עניינך?"
"כשאני שואלת שאלה,אני מצפה לתשובה…" היא מדברת ברוגע למרות שהיא ממש לא רגועה,וגם אני לא ."היית עם בחור שאת לא מכירה,קוראים לו הארי.הוא איש זאב,נפגשנו במקרה ביער,את לא יודעת את זה אבל רוב הזמן שאני אומרת לך שאני עם חברות אני בורחת ליער כי אין לי כוח להיות בבית ולראות אותך כל היום!" היא ממש אבל ממש לא ציפתה לתשובה הזאת.
"את יודעת שאני לא אוהבת שאת ממציאה סיפורים גייל,אז בבקשה ממך תגידי לי איפה היית ונסיים עם זה." ידעתי שהיא לא תאמין לזה,מי היה מאמין לזה.
"היית עם ונוס ועם קים במסיבה ואחר כך הלכתי לישון אצל קים." האמת שאת הסיפור הזה אני המצאתי.
"באמת?" היא שואלת.
"כן!באמת" אני אומרת
"כי קים התקשרה אתמול,היא אמרה שנעלמת לה אחרי הפסקת האוכל,הייתן אמורות ללכת ביחד לקניון אבל את לא הגעת." אני לא יודעת לשקר ובגלל זה אני תמיד אומרת את האמת למרות שבדרך כלל האמת שלי קצת הזויה.אבל מה ני אמורה לעשות כשהיא לא מאמינה לאמת?
"לא רציתי ללכת אתן לקניון אז הסתובבתי קצת ואז הלכתי לחברה שאת לא מכירה." אני אומרת בסופו של דבר.
"אני דווקא שמעתי שראו אותך יוצאת מבית הספר אתמול עם איזה בחור.גיילי,אין לי בעיה עם זה שאת יוצאת עם בחורים.את בת 17 וזה הזמן שלך לבלות,אבל אני לא מסכימה שתהיה עם בחורים שאני לא מכירה כל הלילה,במיחד עם הבחור הזה הוא הארי גלייר." היא אומרת ואני לא מבינה איך היא מכירה את הארי,לפני רגע אמרתי לה שהייתי ביער עם בחור בשם הארי והיא חשבה שאני משקרת,מה הולך כאן!?
"את מכירה את הארי גלייר?" אני שואלת.
"לא,אבל אני יודעת שאבא שלו יושב בכלא כבר שלוש שנים,הוא מואשם ברצח אחיו ואומרים שהארי עזר לו לתכנן את הרצח.כל העיירה מדברת רק על זה מהרגע שהם הגיעו לכאן,"