חייו של דין פרק 1 – האמת הקשה וגלידה עם קצפת

פרק 1 – האמת הקשה וגלידה עם קצפת.

התעוררתי והתיישבתי במהירות, זה עשה לי סחרחורת לכמה שניות ואז התרכזתי.
הדבר היחיד שראיתי זה לבן, בכל מקום, לא משנה לאן הסתכלתי, ואז ראיתי אותם, ספרתי בראש: אחד, שניים, שלושה, ארבעה, חמישה…
וזהו כאן זה נגמר, ספרתי כמה אנשים בחדר, לבושים בלבן וכבר לא יכולתי לבכות, לא יכולתי לנשום.
רצתי לאחד הקירות ועפתי עליהם, הם היו עשויים מחומר המזכיר כריות, אפילו יותר רך, וככה גם הרצפה.
התחלתי לצרוח "אמא", "אבא" ולא הייתה שום תשובה.
פתאום משום מקום הסתובבתי והייתי בחדר אחר, הוא דומה לכל ילד של נער בגיל 17 בערך.
היו שם שלושה ילדים, שני בנים ובת, בלי להסתובב הלכתי אחורה וישר נתקלתי בקיר העשוי מלבנים אדומות.
הם התקרבו אלי ואמרו לי שלום והיי ומה שכל אחד בחר לומר, פחדתי והסתכלתי עליהם המום, לא הבנתי בכלל מה קורה או מה אני עושה שם.
"איפה ההורים שלי?"באומץ אמרתי את המילים האלו, הייתה שתיקה לכמה שניות ואז הילד עם העיניים הצהובות ירוקות והשיער האדום חום הכהה ענה לי "הם לא יחזרו".
נפלתי על הרצפה הקשה, התקפלתי עד שלא יכולתי עוד ומיררתי בבכי.
הילדה התכופפה לידי וראיתי בעינייה הסגולות את הכאב והצער, שני הבנים התיישבו לידה עם אותה ההבעה וחייכו אלי חצי חיוך, לא הייתי מסוגל לחייך יותר, הרגשתי כאילו שאני לא ארגיש שמחה לעולם.
שלוש דקות לאחר מכן קפצנו על טרמפולינה ביחד, מגשי ענק עם גלידת אוכמניות כחולה מעורבבת עם גלידת אוכמניות אדומה היו מונחים על השולחן, וקצפת הייתה מרוחה על כל הפרצוף שלי והרגשתי די בסדר, הם סיפרו לי שהם בני 17 ושכיף להם כאן, ושהכל יהיה בסדר, והם גם סיפרו לי אגדות על פיות ומפלצות שהם ראו.
שאלתי אותם איפה האחים שלי והם לא ידעו מה לענות לי ותמיד התשובה הייתה "ישנים בטח, רוצה עוד משהו?"
התיישבנו על הספה ואז הילד השלישי בעל השיער השחור כזפת והעיניים הכחולות הבהירות אמר לי "ברוך הבא לעולמינו."
וכאן הבנתי פתאום שאני לא אחזור הביתה לעולם.
הם החזירו אותי לחדר כשאמרתי להם שאני כבר עייף, היה נחמד בסך הכל.
"תודה לכם על הכל" אמרתי שניה לפני שחזרתי, ואז הרגשתי משהו מוזר בגוף ופתאום הייתי בחדר הלבן.
ראיתי את אחותי בת החמש מתעוררת, היא פחדה, ראו את זה בעיניים הכחולות העמוקות שלה.
"זה בסדר" אמרתי לה בקול מתוק, "אנחנו מוגנים כאן".