חיה הסודים של בלאקם רוס

אתה יודע שמה שאתה עושה זה לא נכון, אך אתה בכל זאת פועל, אתה יודע שהחיים מלאים סכנות, אתה מסתכן. אי אפשר להרגיש את מה שעושים אפשר לחלום עליהם. כי אולי החיים הם חלום, והחלום זה מציאות? "האשמה היא לא בכוכבים שלנו," שייקספיר אמר, אז למה אנחנו עדיין מאשימים את הכוכבים? שאלות רבות מתערבבות בראשי. "כדור הארץ לרוס," אמר קול הגרם לי לנתק את קו מחשבתי. הסתובבתי, אני יושבת בשורה האחרונה, רחוקה מכולם. אז לא הפתיע אותי שלא היה שמה אף אחד. אני לא יודעת מה גרם לי לדמיין את הקול, אבל זה כנראה לא משהו טוב. הצלצול המודיע להפסקה החל, ´איך הצלחתי לבזבז שעתים שלמות על מחשבות?´ הרהרתי לעצמי, הדמיון המהורהר שלי נכנס לפעולה, אי אפשר לראות את מה שאחרים רואים. או לחשוב מה שאחרים חושבים, אי אפשר לדעת מה קורה החיים הם כמו נוצה, סופגים את הקשים, עדינים, אך כמו הנוצה אשר נשארת לבדה, חסרת משמעות. גם החיים חסרי משמעות, האם אפשר באמת לדעת מה יקרה לאותו אדם אשר אינו יודע, אף אחד אינו יודע מה מצפה לו העתיד. אין לאנשים מצפון, הם הורסים, מכאיבים או סתם אדישים למצב. הכאב בוער לאדם שאינו יודע את עברו, הזכרון מעביר את ניחוחו כמו ריחו הנעים של פריחת הדובדבן. המצב הזה שבו אתה מחכה לרגע המתוק של התשוקה, אך הוא לא מגיע, התשוקה היא המקור למוות, המוות הוא המקור לתשוקה. הפסקתי לחשוב ברגע שנתקלתי במשהו, או מישהו, לקח לי זמן לפתוח את עיניי בגלל הכאב.
"הי, את בסדר?" אותו קול, בדיוק אותו קול, שאל את שלומי, פקחתי את עיניי.
"כ… כן," עניתי בנסיון להסתיר את הכאב, יש מפלצת אחת ויחידה, והיא בשמיים. שמה כוכבים
מולי עמד נער בהיר עור, כמו חרסינה, שערו היה שחור ונגד את צבע עורו עיניו היו חומות לא ראיתי אותו קודם, נראה שהשמש מזיקה לו, "אל תבקשי עזרה מאף אחד, הסודות האפלים מכל, יוצאים מהסיוטים האפלים מכל." ובמילה אחרונה נעלם. ´דמיינתי את זה´ חשבתי, ´אבל איך אפשר לדמיין דבר כזה?´ הצלצול המודיע לסוף ההפסקה נשמע שנית, הילדים, אשר שיחקו בחצר מיהרו לכיתות. אני מהרתי לשיעור ספרות, היום אנחנו לומדים על הסיפור המפחיד והמזעזע שאני ממש אוהבת "ג´ף הרוצח" אני אוהבת את הסיפור הזה, בגלל שהוא מצמרר. כל אחד יכול להתקל בג´ף, אבל כולם יודעים, שהסיפור הזה הוא פנטזיה, ממוצא, מופרח. אך בכל זאת מפחדים מהסיפור הזה, משפטו הקבוע, "לך לישון." החיים מלאים הפתעות, הסכנה, מחכה בכל פינה. השמרו, פשוט, תשמרו על חייכם.