חומת ברזל – פרק 3

סובבתי את גבי ורצתי משם.
לפתע נתקלתי במשהו רך.
הרמתי את מבטי ומצאתי עצמי לוטשת מבט בלאו.
"את יכולה לעשות כשפות אש" אמר לי.
"כן כי אבי הוא כשף אש…" אמרתי חלושות.
"אה. תזכרי, שהאווטר עוד לא נמצא וזו יכולה להיות את" אמר.
"כן" אמרתי לו. ברחתי.
לשיעור השלישי לא הגעתי, הייתי בחצר ביתי ובכיתי. לפתע ראיתי את דרווין מכיתתי.
"את מגניבה!" הוא קרא אליי מעבר השער.
וואו. זה ילד מוזר! אני בסך הכל טיפה מכשפת אש. ביקשתי מהשמורים לפתוח. הם פתחו והוא סיפר לי על השיעור השלישי בהתלהבות.
"למדנו על אירו! ועל הבן של צוקו! צוקו הוא מגניב. הייתי רוצה לפגוש אותו. למדנו גם עליו." ואז יצא צוקו מהבית.
"אז זה ייקרה." הצבעתי על צוקו, והוא רץ אליו כמעריך מטורף. הם דיברו ואני הבטתי בהם וצחקתי.
אמי ניגשה אליי.
"אני מניחה שאין עוד דרך להסתיר זאת ממך. צוקו הוא סבך, ואירו, אביך"
"אני יודעת. כלומר על צוקו. הוא סיפר לי." עניתי.
לא כעסתי. מיששתי את הצלקת.
שלחתי יד. הייתי כעוסה על שעשה זו.
אש יצאה מאצבעותיי, וכמעט שרפה את הצמח בו פגעה. לולא היה פלג ליד, ועוזרים, הגינה הייתה נהרסת, וזה היה חבל.
הייתי מופתעת.
"וואו!" אמרה אימי. "הגנים של כשפית האש שיש לך, חזקים".
"כן…" מילמלתי. צוקו ודרווין דיברו ודיברו וצוקו הדגים לו כשפות אש ודרווין עשה קצת כשפות אדמה.
זה היה מראה מצחיק ביותר, אפשר לאמר.
אימי הגישה לי תיק.
"מחר אחרי הלימודים, את הולכת לבקר את אביך, ותצתרכי ללבוש את זה." הסבירה.
חיכיתי למחר בציפייה רבה. השיעורים חלפו באיטיות רבה, אך לבסוף נגמרו. דריווין ואני בילינו בהפסקות, בעיקר הוא דיבר על כמה צוקו מדהים, ושהוא מקנא בי שזהו סבא שלי. צחקתי מזה.
אחרי הלימודים, שצוקו בא לאסוף אותי הוא הביא בגדים גפ לדרווין. מסתבר שהבטיח לו שיבוא איתם.
השביל היה עם נוף יפה והמכונית מדגם סאטו-מובייל קפצצה קלות. הגענו. הובילו אותנו את הכניסה לארמון. ואז ראיתי אותו. את אבא שלי.