חומות 3- מחר הכל מתחיל

פרק 3:
הגעתי סוף סוף הביתה בשעות הקטנות של הלילה,
זחלתי דרך החלון, מנסה לא להעיר את אמא שלי,
הלכתי על קצות האצבעות,
"שלי?" שאלה אמא,
שיט, נתפסתי על חם,
"כן?"
"את רוצה לספר לי איפה היית במשך ששת השעות האחרונות? הייתי ממש מודאגת"
"אממ הייתי אצל דונה", אמרתי בנימת שאלה,
"כן?"
"כן, אה..כן, כן! בטח"
"טוב" אמרה,
"עכשיו לכי לישון, מחר יש לך את הטיול השנתי שלך להרי מאקה"
"כן, אמא"
אצלנו טיול שנתי, זה לא רק יום או יומיים, זה שנה שלמה, להיות מחוץ לבית רק עם הילדים ברקמת הגיל שלך, שנה שלמה עם רקמת הגיל שלי? בא לי להקיא.
—
עליתי לחדרי ליטפתי את ורין, הלטאה שלי, ונשכבתי לישון,
"מחר, מחר הכל מתחיל" אמרתי לעצמי בהנאה ונרדמתי,
—
קמתי מוקדם בבוקר, לא רציתי להעיר את אמא שלי,
זרקתי מלא בגדים לתוך התיק שלי, לקחתי לחם, תפוחי עץ,ירקות,
תחבושות ועוד דברי רפואה, מי יודע מתי נצטרך להשתמש בהם,
כתבתי לאמי מכתב,
"נתראה בתוך שנה!
אוהבת אותך אמא, נשיקות!
נ.ב. לא רציתי להעיר אותך"
כתבתי, הנחתי לה את המכתב על שידת הלילה שלה ורצתי לכיוון הבית של דונה,

—
דונה כבר חכתה לי בחוץ, כולה מתרגשת,
"היום נכנסים ליער הצללים!" לחשה לי בהתרגשות יותר מדי נלהבת,
"ששש!! שקט דונה", אמרתי לה והתחלנו לרוץ לכיוון החומה הגארנית,

שיין זרק לנו חבל מעבר לחומה, דונה ואני תפסנו עליו,
שמתי לב שוילנה וקייטו כבר שם.
"איפה הפרוטגו?" שאלה דונה את שיין,
"שם" אמר והצביע לכיוון שני נערים, גדולי ממדים, בשרניים, שריריים, ושיער ג'ינג'י בוער עמד להם על הראש,
הם התקרבו אלינו,
הם היו בן ובת,
"אנחנו מייגן ואלכס" אמרה הנערה הגדולה,
"אנחנו פה להרוג מלך" אמר אלכס,
"יא" הסכימה איתו, מייגן.
—
הלכנו בשקט לכיוון החומה הגארנית הראשית,
"אם נעבור אותה, אנחנו צריכים לרוץ ממש מהר לתוך היער, הקורטנים שמים לב לכל תנועה שיש בחומות, הקרובות אליהם"
"זה נכון" הסכים איתו קייטו,
שיין לקח רצועת עור מן התיק שלו וקשר את הסכין הגדולה והמעוגלת את גבו,
"שתמיד תהיה זמינה" אמר,
מארי חייכה חיוך מרושע,

וילנה, העדינה והקטנה, קשרה את עצמה לחומה ויצאה משם בכזאת מהירות שם הייתי ממצמצת הייתי מפספסת אותה,
דונה עלתה אחריה,
מייגן ואלכס אחר כך,
אז נשארנו, אני, שיין וקייטו,
שיין עמד על החומה הגבוהה וחיכה שקייטו יעשה לי סולם גנבים שאעבור את החומה במהירות בשקט,
אני החולייה החלשה בקבוצה שלנו,
ניסיתי לתפוס את ידו של שיין ואז קרה הנורא מכל,
חייל קורטני הבחין בנו,
"היי!" צעק והתחיל לרדוף אחרינו,
שיין הרים אותי במהירות על גבו, הושיט לקייטו את ידו,
קייטו ושיין עמדו על החומה,
שיין זרק אותי אל אלכס,
ידיו הבשרניות והמזיעות תפסו אותי,
על החומה, שיין חתך ראשים עם החרב שלו וקייטו ירה חיצים אל הראשים של החיילים הקורטנים שבאו לרדוף אחרינו,
"רוצו!!" צעקו שיין וקייטו ביחד כאשר קפצו מן החומה,
כולנו רצנו במהירות לתוך היער,
הגענו לסבכה חשוכה,
זחלנו אל מתחת לעץ שנפל וחיכינו שהקורטנים יילכו.

—
שיין ניקה את סכינו הגאולה מדם, קייטו שם עוד חיצים בתוך התיק שלו,
לקייטו היה חתך ענק על הלחי,
"קייטו אתה פצוע" לחשתי לו,
הוא שם את ידו על הלחי, ידו הלכלכה מדמו,
"זה שום דבר"
וילנה נכנסה לשיחה,
"קייטו מי יודע אילו מפלצות צמאות לדם יש ביער הזה, נצטרך לחבוש אותך"
"זה שום דבר" רטן,
"תן לי לראות" אמרתי לו,
ניגשתי אליו והתבוננתי בחתך העמוק שהיה בלחי שלו,
הוא הסתכל עלי עם עיניו הירוקות,
"אמרתי לך שזה שום דבר"
"קייטו אני חובשת אותך, לא משנה מה תגיד"
הוצאתי מן התיק שלי, משחה מעליי אלוורה כתושים,
מרחתי לו על החתך, עכשיו היד שלי הייתה מלוכלכת מהדם שלו,
הוצאתי רצועת עור וכרכתי סביב החתך,
"אתה תהיה בסדר" חייכתי אליו,
הסתובבתי לכיוונו של שיין,
גם לשיין היה חתך, ביד שלו,
"אני יכול להסתדר לבד" אמר,
"אתה לא" אמרה מארי שארשת דאגה הופיעה על פניה,
"תן לשלי לחבוש אותך, בבקשה שיין?"
"זה שאת אחותי הגדולה לא אומר שאת יכולה לשלוט לי בחיים"
מארי היא אחותו של שיין? חשבתי שהם זוג..
"אני אחבוש אותך בכוח" אמרתי וקרצתי לו,
"בואי, נראה אותך"
התקרבתי אליו עם רצועת העור בידי,
תפסתי אותו, הוא התפתל כל הזמן, ניסה להדוף אותי מדרכו,
בקצה העין ראיתי את וילנה ואת דונה מגחחות להן בשקט, מארי הייתה עדיין מודאגת,
לבסוף הצלחתי לתפוס אותו, חבשתי לו את היד,
"ניצחת, הפעם"
"אולי יהיו עוד פעמים" אמרתי וקרצתי לו, הוא חייך, זאת הפעם הראשונה שאני רואה אותו מחייך,
אכלנו את הלחם שלנו,
צעקותיהם של החיילים הקורטנים עדיין הדהדו ממעמקי היער,
"איפה הפליטים המלוכלכים?!"