חומות פרק 2

פרק 2:
"נו שלי יותר מהר! אני רוצה להגיע לחומה הכסופה לפני החשיכה! נוווווווו"
"את ממש חסרת סבלנות" אמרתי מתנשפת מאחוריה,
"יאללה!!"
דונה חייבת לביות איך שהוא קשורה לגארנים,
—
דונה ואני התחבאנו בתוך שיח כאשר השומרים סיירו לאורך החומה, מחפשים מסתננים,
כאשר הם התרחקו, דונה ואני רצנו לאורך החומה מחפשות חור, סדק, משהו,
"נו נו נו נו נו" דונה לחשה בלחץ,
"דונה תרגעי" לחשתי לה,
היא הסתובבה אלי עם מבט כועס על פניה,
פעם ראשונה שהיא כועסת עליי,
מצאנו חור באדמה, דונה זחלה לתוכו,
"את רצינית איתי?"
"נו שלי כנסי"
"למה?"
"כי בטח בצד השני יש כסופים, נו את באה?"
"טוב" אמרתי ושפתיי רעדו מפחד, אני לא אוהבת חושך,
—
זחלנו בתוך המערה החשוכה לפחות שעה כשלפתע מעלינו היה ניצוץ של אש,
דונה זחלה ישר החוצה,
"השטח נקי" אמרה,
יצאתי במהירות, ניקיתי מעליי את כל הבוץ,
שמתי לב לשתי דמויות רצות בחושך,
"דונה תסתכלי לשם" אמרתי לה,
גם היא ראתה את שתי הדמויות,
היא רצה אחריהם בשקט בשקט,
רצתי בייאוש אחריה,

"תתפסי את הגבוה" אמרה לי,
"אני אתפוס את הקטנה", הוסיפה,
שתי הדמויות התפצלו בין הרחובות, אך ראו שיש ביניהם איזשהו קשר,

הנער שאחריו רדפתי פנה באיזו סמטה,
"זאת ההזדמנות שלך",
עמדתי על גג הבית שצפה על הסמטה,
קפצתי מן הגג ונחתתי על גבו של הנער,
הוא ניסה להפיל אותי לרצפה, שמתי את ידי על פיו שלא יצרח,
שמתי לב שיש לו שק עם אוכל ביד,
"תרגע, אני צריכה את העזרה שלך" אמרתי לו,
הוא הפסיק להתנגד לי והוריד אותי מגבו,
היה לו שיער בלונדיני ועיניים ירוקות שנצצו לאור הירח,
"מי את?" קולו הנמוך הבהיל אותי,
"אני שלי המאקית ואני צריכה מגוייסים להפיל את שלטון המלך המבחיל" אמרתי עם חיוך על פני,
"למה את חושבת שאני אעזור לך?"
"כי ראיתי אותך קופץ מעל חומת ההפרדה" אמרתי וקרצתי,
המבט בעיניו השתנה, עכשיו ידעתי שהוא בצד שלי,
"אני בפנים" לחש,
"כסוף לוחם, אני מופתעת",
"אני אישית באמת לא אוהב להלחם אבל תמיד יש יוצא מן הכלל"
"צודק" אמרתי,
—
"שלי תפסתי את הקטנה!" לחשה דונה מתוך שיח,
"אני תפסתי את הגדול",
"את יודעת שאת לא חייבת להכאיב לאחותי הקטנה ככה" אמר לדונה,
"סליחה",
דונה שחררה את הילדה שרצה מיד בוכייה אל אחיה הגדול,
"אני מצטערת" דונה אמרה,
"לא התכוונתי להכאיב לך, אנחנו פשוט צריכות חיילים, קבוצה קטנה שרוצה להפיל את המלך, יש לנו כבר זוג גארנים",
"ברצינות?" שאל הנער,
"כן, תתכופפו!" לחש,
חייל קורטני עבר ליד השיח שהתחבאנו בו,
"אני קייטו וזאת וילנה" אמר הנער הבלונדיני,
"אני דונה וזאת שלי" אמרה דונה,
"נעים להכיר" אמר עם קולו שנהפך לקטיפתי,
"הגיע הזמן שמישהו ישרוף את המלך הדפוק" אמרה וילנה שנגלה לאוזנינו קולה העדין,
שניהם כמו שיין ומארי, נראו בגילנו,
רק עכשיו שמתי לב שוילנה אחזה בתיק שלה ברעד, היא ניסתה להרגיע את התיק שלה,
"למה התיק שלך עושה רעשים?" שאלתי,
מתוך התיק שלה,לפתע פתאום, יצא שועל,
"זה צ'אי, חיית המחמד של שנינו"
"שנינו?"
"הקורטנים לקחו את אבא שלנו ממזמן ואמא שלנו מתה בלידה של וילנה"
"אנחנו משתתפות בצערכם",
"תודה"
"מחר בערב, רוצו לחומה הגארנית כמה שיותר מהר, נתראה שם",
"נתראה שם" הסכימו שניהם,
דונה ואני רצנו שתינו מאושרות לכיוון החומה המאקית, כמה שיותר מהר.