חב"ם – פרק 3

פרק 3- משימה להצלה:

"נו" הסתכלתי עליו בחוסר הבנה "מה יקרה בעוד 72 שעות?"שאלתי את פליפר, קצת פחדתי אבל הייתי חייבת לדעת מה יקרה…
לא משנה מה!
הוא עמד מימיני, הוא הסתכל מעבר לחלון, לא רוצה להביט עלי, כנראה כאב לו לחשוב על זה, הייתי בטוחה שכאב לו, או שהוא פשוט לא ממש רצה לומר את מה שהוא חושב.
"בני מיני… הם יפלשו לכדור הארץ" הוא ענה, קולו היה קר כקרח.
הייתי בשוק, הרגשתי כאילו שכול עולמי קרס, האמת, שזה מה שיקרה פחות או יותר, עוד 72 שעות…
"מה הם רוצים?" שאלתי.
"מה את נורמאלית? מה את חושבת שהם רוצים? גלידת פיסטוק?! לכבוש את כדור הארץ כמובן!" הבטתי בו מסמיקה "ולהרוג את כול בני האדם כתוספת!" הוא ענה לי בתקיפות, אך שמעתי טיפת כאב בקולו.
"למה?" שאלתי אותו שנית.
מצחו התקמט הוא הביט בי בעיניו נראתה חמלה, הסיפור הזה יהיה קשה, הייתי בטוחה בזה "אחד מן האזרחים בכוכבנו, שמו קמרון, הלך למלך הקודם שלנו, הוא אסף איתו כמה חייליים חזקים, הוא הצליח להביס את המלך, הוא הרג אותו, כיוון שאף אחד לא יכול לקחת את מקומו של המלך הקודם, מלכינו עכשיו הוא קמרון" פליפר אמר.
פליפר הביט בי ובעיניו, נגלו בהם רק האישונים האדומים הגדולים שלו, נגלו דמעות סגולות שזלגו עד לסנטרו המחודד.
"החוקים של קמרון נוראים! המלך הקודם שלנו היה רחום וחנון, קמרון מרושע, הוא אומר לנו שמותר ילד אחד וזהו, כי אנחנו כבר אוכלוסיה די גדולה.
"האמת שבזה הוא די צודק, אבל עדיין! אסור לנו לשמוע שירים ברחובות, או בבתים, חובה על כול הילדים ללכת לבית הספר כול יום, גם אם הילדים חולה מאוד, על סף מוות.
"שום דבר לא מעניין אותו.
"המחירים של האוכל גבוהים, ואנחנו צריכים לשלם מיסים מפלצתיים, והכסף שהאנשים מרוויחים פשוט לא מספיק.
"הנסיך רוצה לבוא לפה ולכבוש את כדור הארץ, כדי שיכל למצוא אישה ויינשא לה, כך יוכל להפוך למלך של כוכבנו ולעצור את כול הבלגן הזה. כולנו יודעים שבני האדם לא יסכימו לתת לו כלה מרצונם החופשי, לכן הוא רוצה להרוג את כול הזכרים, למצוא את האישה שהוא הכי מתחבר אליה ואז להרוג את שאר הנשים".
הסתכלתי על פליפר, מוחי עדיין לא הצליח לקלוט מה שהוא אמר.
"איך אפשר לעצור את זה ?"שאלתי.
"תקשיבי טוב, אני צריך שתביאי לכאן כמה מן החברים וחברות שלך, בני האדם הם עם חזק מאוד כפי שאת יודעת… תספרי להם את על המעללים של כוכבי, ותבואו איתי לעולם שלי, את וכל שאר בני האדם.
"למאדים, תעזרי לי להרוג את קמרון, ואני כבר אדאג שתחזרו הביתה, אלא אם כן את מעדיפה שכול האנושות תושמד, מלבד אישה אחת שתהיה אישה לנסיך הקקלוקים."
קקלוקים? ככה קראו להם?! באמת?! בחלומות הכי פרועים שלי לא חלמתי שככה יקראו להם, בחייכם, קקלוקים….?!
טוב, אני צריכה להתחיל לחשוב ברצינות, אמרתי לעצמי.
"בסדר" עניתי לו, הוא נראה כאילו הוא הולך להתפוצץ מאושר, קיוויתי שהוא לא יעשה את זה בסלון…
"אני יכולה להביא כמה חברים שיוכלו לעזור לנו" אמרתי, הוא הביט בי בדאגה קלה.
"אבל יש בעיה אחת……." קולו היה רווי בהלם.
"מה הבעיה?" שאלתי אותו, הוא הביט בי, הוא נראה ממש רציני…
"הבעיה היא שאתם לא יודעים להשתמש בכלי נשק, בכלל, לא חץ-וקשת לא חרב או סכין, אתם תצטרכו לעבוד ממש קשה, ממש, אבל ממש קשה, בשביל לעבור את זה…
"תיקחי ילדים שיש להם כוח סבל גדול, ושהם חזקים וגדולים מספיק להאבקות, הם חייבים להיות מהירי תפיסה, נחושים וחסרי מורא, בני אדם חסרי מוח אם אפשר…" הוא אמר, נראה לי שבסוף הוא התלוצץ, אני באמת מקווה…
"טוב…" אמרתי "את האחרון אני בטוח יכולה להסיג…" אמרתי בחיוך, משום מה הוא נראה מרוצה…
יכול להיות שהוא לא התלוצץ…?
החלטתי לצלצל לחברות שלי, מוניקה , טיפני, אריאל..
והחלטתי לקחת את 'חברה' שלי קטיה, היא פאקצה , ואני פשוט מתאבת אותה, אני בהחלט מקווה שהנסיך ייקח אותה…
בעצם התפללתי שהוא ייקח אותה, אני שונאת אותה, מאוד!.