זר מתקרב עמוד 3

"הלו, כן אימא אני בסדר זו הייתה רק סחרחורת קלה, אל תדאגי סבסטיאן מזמין לי מונית עכשיו, כן אני אשכב לנוח מבטיחה, כן אימא אני אשתה גם כדור, טוב אימא אני בסדר אני אדבר איתך עוד כמה שעות ביי אוהבת". נינה ניתקה את הטלפון והתקדמה לכיוון דלת היציאה של המסעדה, נופפה לשלום לסבסטיאן וקייטי וסימנה להם בעיניה שהכול בסדר. היא פתחה את דלת המונית ונכנסה וביקשה מהנהג להגיע אל רחוב טוקסין שמונה. בזמן הנסיעה המשיכה לערער ביום הארוך שעבר עליה, מהפון שבו הוא התחיל ועד לשניות שחולפות עכשיו בנסיעה. היא הבטיחה אל מחוץ לחלון והניחה את ראשה, הכול חולף כל כך מהר בנסיעה חשבה לעצמה, מנורות הרחוב, הבתים, האנשים, הכבישים, הכול חולף כל כך מהר ונעלם בשנייה.ואז עצירה שקטעה את כל קו המחשבה שלה, רמזור אדום שסוחט את כל סבלנותך.
פתאום ברקע הרחוב הבחינה בו, עומד בין האנשים ומביט בה, העיניים שלו חודרות שוב לעיניה, והיא רק מנסה לחשוב איך הדבר היחיד שהיא מצליחה לראות זה עיניו הירוקות שזהרו באופן בלתי רגיל.
"נהג אתה יכול בבקשה לנסוע? אני חייבת להגיע הביתה בבקשה ממך" אמרה וניסתה להסדיר את נשימותיה. "יש רמזור יקירתי אני לא יכול לנסוע איך שבא לי, הוא כבר יתחלף ותגיעי הביתה" השיב לה הנהג וניסה להרגיע אותה. נינה הביטה שוב אל החלון וראתה שהזר המסתורי נעלם כלא היה. היא לא מבינה מה קורה ומנסה לחשוב היכן היא עומדת, יכול להיות שהיא פשוט משתגעת וצריכה ללכת לראות רופא או שיש הסבר אחר לכל זה. היא כבר לא ידעה מה לחשוב ורק רצתה להגיע לביתה ולהניח את ראשה על הכר.
"תודה רבה לך, אמרת שזה עשרה דולר נכון? ומצטערת על ההיסטריה שיהיה לך יום נעים" אמרה לנהג וטרקה את דלת המונית ביציאתה. נינה התקדמה לכיוון ביתה ופתחה את השער שהיה מחובר לגדרות הסובבות את ביתה. היא נכנסה אל החצר והתקדמה לכיוון הדלת וכשבאה לפתוח את דלתה עם המפתח, הדלת נדחפה מעט קדימה כאילו מעצמה והורתה לה להיכנס לבית. נינה הסתכלה על הדלת בחשד ודחפה אותה מעט קדימה בזהירות , היא חלצה את מגפיה בכניסה והמשיכה לכיוון הסלון ושם הוא היה, ישב וחיכה לה הזר המסתורי, היא לא ברחה, היא החליטה להבין אחת ולתמיד מה מתרחש ומה הוא רוצה ממנה. היא התקדמה בצעדים כל כך קלים לסלון עד שלא שמעו את כפות רגליה נוחתות על הרצפה הקרה, האווירה בחדר הייתה מתוחה, היא הרגישה שהלב שלה עוד שנייה מתפוצץ ממספר הפעימות שהוא פועם כל שנייה שהיא מתקרבת יותר. היא ממשיכה להתקדם.. צעד אחד צעד, מרגישה את השקט שמסביב ואז משום מקום נשמע גיחוך.
"אם את חושבת שאני לא שומע אותך, את טועה, חיכיתי לך נינה..ואני לא מדבר רק על היממה האחרונה, אני מדבר על שנים". אמר הזר המסתורי וסובב את גופו לאט לכיוונה נעמד מולה ועשה צעדים קלים לקראתה, נינה מרגישה את ליבה וכל גופה רועד אבל משהו מסמן לה להישאר במקום והפעם זו לא תחושת החנק אלא תחושה אחרת לא מזוהה.
הזר עומד במרחק כל כך זעיר ממנה כרגע, נינה יכולה להרגיש את הרגעים לפני שגופם מתנגש אחד בשנייה ובשנייה אחת ללא היסוס מוריד הזר את כובע הז'קט שלו מראשו.