זן אפל 3:רשע חודר- פרק 4

פרק 4
"מה אתה עושה פה?" נרתעתי לאחור,
"את יכולה להציל אותו" הוא אמר,
"וממתי אם יורשה לי לומר, אתה רוצה שאני יציל את תומאס?" שאלתי וציפורניי התחדדו לטפרים, למקרה שהוא יעשה משהו,
"עשינו טעות חמורה, תומאס הוא לא הנבחר. את מבינה? אנחנו טובים, רק מרושעים לנבחר. ומכיוון שתומאס הוא לא הנבחר, אני יכול לספר לך כיצד להציל אותו" אמר הקטור,
"אפשר?" שאלתי,
"רק תסמכי עליי" אמר והושיט את ידו ללחיצה, חשבתי על זה, ולא עניתי.
"חשבתי שישר את תקפצי להציל אותו" אמר,
"אני כן.. פשוט שלפני שבועיים הייתם נחושים בדעתכם לחסל אותו" אמרתי,
"תסמכי עליי" הוא הושיט את ידו שוב, והפעם לחצתי לו את היד. הוא לקח נשימה ארוכה,
"נתראה מחר" הוא אמר ונעלם.

"את עשית מה?!" שאל קווין וקם מהספה בעצבנות, שמתי את ידי הימנית על המותן, והיד השנייה מגרדת את ראשי, "אני לא מאמין שנתת לשטן לעזור לנו! את שוב בוטחת באנשים שאת לא מכירה, ואז הם בוגדים בך, כמו שקרה עם אנני" אמר קווין, אנני הביטה בקווין,
"בלי להעליב כן" הוא הסתכל על אנני,
"אני רק רוצה להציל את תומאס!" רבתי איתו,
"במחיר החיים שלך?!" הוא צעק,
"כן! תומאס חשוב יותר מהחיים שלי" צעקתי חזרה,
"אתה נהרגת וחזרת לחיים! גם תומאס יכול!" צעקתי,
"ומה עם ג'ונסון" אמרה לונה, כולם השתתקו, ודמעה נפלה על פניה של לונה,
"למה שג'ונסון נהרג לא עשיתם כלום כדי להחזיר אותו לחיים?!" היא צעקה,
"רק כי המפקדת אומרת לכם?!" היא צעקה,
"אימא.." אמר ג'וני ושם את ידה על כתפה,
"שאני יציל את תומאס, אני יציל גם את ג'ונסון אני מבטיחה לך" אמרתי,
"אני הפסקתי להאמין שהוא יחזור, הגיע הזמן שאת תפסיקי להאמין שתומאס יחזור… אפילו קווין לא חזר כערפד! הוא חזר כבן אנוש, החזרה לחיים לא אומרת בהכרח שהם יבואו כמו שם הלכו!.. בגלל זה אני הפסקתי שהאמין שג'ונסון יחזור, כי אני לא רוצה שהוא יחזור אחר" היא נרגעה,
"את באמת רוצה שתומאס יחזור אחר?" היא סיכמה,
"אני רוצה שתומאס יחזור" אמרתי,
"לא משנה איך"

"כדי להחזיר את תומאס לחיים, את צריכה לעשות משהו פשוט וקל" אמר הקטור,
"מה?" שאלתי,
"את צריכה לנתק את עצמך מהרגשות שלך, מהאנושיות שבך" אמר הקטור,
"איך אני עושה את זה?" אפילו לא שקלתי לעומק את הבחירה הזאת,
"את פשוט צריכה להרפות את גופך, ואז הרגשות שלך ירפו גם הם" אמר הקטור, נשמתי נשימה עמוקה, והרפתי את כל גופי, עצמתי את עיניי,
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"שלום לך רייצ'ל" אמרה השקופית של עצמי, רק שעיניה היו אדומות ועל פניה דם, עורה היה חיוור,
"את רוצה להחזיר את תומאס נכון?" היא שאלה וצעדה קדימה,
"כן" אמרתי בקלות, הכול היה מסביב חשוך, רק אור עליי ועליה,
"אז תגעי בי" היא נעצרה, צעדתי לאט, לאט כל צעד גורם לי לפחד ולחשוש. הגעתי למול גופה, ונגעתי בידה החיוורת היא נהפכה לרוח כתומה ונכנסה אל תוך גופי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פתחתי את עיניי, הם היו אדומות. עורי נהיה חיוור, ומה שרציתי היה דם. להרוג אנשים, לא להסתפק בסנאים קטנים, או באיילים, אלא דם אמיתי, דם של בני אנוש. תומאס הופיע פתאום, הבטתי בו.
הוא חייך.
"רייצ'ל" הוא אמר חיבק אותי, התרחקתי ממנו, הוא הסתכל על הקטור,
"מה עשית לה?!" הוא שאל,
"היא רצתה לעשות את זה" הוא אמר, בן אדם עבר שם בריצה, ניביי התחדדו,
"בלונדי אל תעשי את זה" הוא החזיק בידי, דחפתי אותו על עץ ורצתי לעבר הבן אדם, קפצתי עליו,
"מה את?" הוא שאל מפוחד,
"את זה אני כבר אגלה בהמשך" חייכתי ונשכתי את צווארו.