זן אפל 3:רשע חודר- פרק 2

"מה קרה?" שאלה קייטי, ניסינו לפתוח את הדלת ללא הצלחה,
"מה עם קווין, תדברו איתו והוא יבוא לעזור לנו" הצעתי
"אין פה קליטה זה לא יעזור" אמר תומאס,
"מה היה כתוב בפתק?" שאלה קייטי, התקרבתי כדי לראות,
"שיעור ראשון: תפיק לקחים" קרא תומאס בקול,
"מה זה אומר?" שאלתי,
"אולי הם הרסו את אזור הצללים?" חשבתי,
"לא, המקום הזה מוגן" אמרה קייטי,
"ע"י חנון בדלפק" אמר תומאס,
"אוקי לא רעיון טוב" אמרה קייטי,
"מה נעשה?" שאלתי,
"אולי נחפש תעלת אוורור וככה נוכל לצאת מפה" אמר תומאס,
"זה לא עוזר כל כך, לערפדים קר תמיד, אז לא חשבתי להשים מזגן" אמרה קייטי,
"כל הכבוד" אמרתי,
'קווין' ניסיתי לשדר לו בעזרת המחשבה,
'קווין!'
'די כבר זה לא יעבוד' אמר תומאס בעזרת המחשבה והביט בי,
'רייצ'ל?' אמר קווין,
'תודה לאל, אנחנו תקועים באזור הצללים, בוא לפתוח לנו' שידרתי לקווין,
'אני בא'
"קווין בא לעזור לנו" אמרתי,
"רייצ'ל?" הוא דפק בדלת,
"זה היה זריז" אמר תומאס,
"קווין אתה שומע אותי?" שאלתי והתקרבתי לדלת
"כן! איך נתקעתם שם?" שאל קווין,
"זה לא חשוב עכשיו, אתה חייב לפתוח את הדלת" אמרתי, הדלת נפתחה, ערפד חיוור עם עיניים אדומות החזיק בקווין, הוא העיף אותו על הקיר, ונכנס לחדר, וטרק את הדלת בכוח.
"מי אתה?" שאל תומאס,
"הקטור שלח אותי לחסל אותך" הוא חייך וניביו התחדדו עד לסנטרו, הוא רץ במהירות וחנק את תומאס,
"תעזוב אותו!" צעקתי וניסיתי לדחוף אותו, הוא הסתכל אליי, כאב חד הגיע לראשי, נפלתי על הרצפה,
"תעשו שזה יפסיק!" צרחתי, קייטי רצה לכיווני,
"אוטו דימורה קרטונה" היא אמרה, זה לא השפיע עליו, זה רק חיזק אותו, הוא העיף את תומאס על הקיר, והתחיל לחבוט בו בבטן. ואני שכבתי חסרת אונים, רואה איך מכים בתומאס.
"תעזוב אותו!" צעק קווין והעיף את הערפד, הכאב הפסיק וקמתי, תומאס פלט דם מפיו,
"תומאס!" אמרתי ברגע שראיתי אותו, רצתי אליו, ושמתי את ראשו על רגליי,
"אתם חושבים שזה נגמר?!" שאל הערפד,
"זה רק התחיל" הוא חייך ואז ג'וני קפץ עליו משום מקום, ושרט אותו בפנים, ללא הפסקה, והכה בו בלי סוף,
"תעזוב" הוא אמר ונתן לו אגרוף, "את" הוא נתן אגרוף חזק יותר, "הדודים שלי!!" הוא צעק ונתן אגרוף אפילו חזק יותר, והערפד נהפך לחול.
"ג'וני" אמרה קייטי וחייכה, היא חיבקה אותו, ורק אני ראיתי את תומאס,
"תומאס.." אמרתי חלשות והדמעות יצאו,
"אני בסדר" הוא אמר חלשות, הוא הוריד את ידו מהבטן, פצע ענקי היה בבטנו, "למה אתה לא מתרפא?" אמרתי בלחץ והדמעות זלגו מהר יותר,
"קייטי!" צעקתי, ברגע שהיא הסתובבה חיוכה הפך לבכי, היא רצה לעבר תומאס, וכך גם כולם.
"הוא לא מתרפא!" הייתי בלחץ, הוא המשיך לפלוט דם, היא הורידה אותו מברכיי, ידיי רעדו וגם גופי. "הכול יהיה בסדר" אמר קווין וחיבק אותי, "תפסיק לומר את זה" דפקתי על חזהו, "לעולם לא" הוא אמר וחיבק חזק יותר.
"גנורה אמרק דימורה פטרוסה" היא אמרה, אור יצא מידה, היא הניחה את ידה על הפצע, הפצע רק שרף עוד יותר וגדל,
"מה עשית?" שאלתי, והתקרבתי אליו,
"קווין" הוא אמר חלשות, קווין רץ לעברו,
"אתה היית האח הכי טוב בעולם, אני השתגעתי מהמחשבה שאתה נהרגת, והתרגשתי מהמחשבה שחזרת לחיים, ואני תמיד אהבתי אותך" אמר תומאס חלשות, חיבקתי חזק את קייטי, שהרגיעה אותי מעט,
"קייטי" הוא אמר אפילו חלש יותר,
"תעזבי את רייצ'ל" הוא חייך חצי חיוך, הוא כבר היה חיוור לחלוטין.
"רייצ'ל" הוא אמר חלשות, התקרבתי כדי לשמוע מה הוא אומר, שעל כול פניי עצב,
"אני רוצה רק שתדעי" הוא אמר ושיעול עצר אותו בדרך,
"את תמיד היית אהבת חיי, ותמיד תהיה" הוא אמר, הבכי שלי רק התחזק עוד יותר,
"אתה לא הולך לשום מקום" הנהנתי לשלילה והנחתי את ידי על הלחי שלו,
"אני מצטער כל כך, על זה שהייתי בן זוג רע, שנהפכתי לערפד שניזון מערפדים, ובמיוחד.." הוא אמר ודמעה זלגה מפניו,
"שלא הצלתי את עצמך מלהיות איתי" הוא אמר, חיבקתי אותו אפילו חזק יותר, כל ידיי היו מחוסות דם, זה לא היה לי אכפת.
"תסתכלי אליי" הוא אמר, לא יכולתי, הוא כבר הרגיש שזה הסוף,
"מה?!" צעקתי,
"נשקי אותי" הוא אמר, התקרבתי אליו, ונישקתי אותו, לא יכולתי להתנתק ממנו, הדופק שלו נעצר, אבל לא יכולתי להפסיק לנשק אותו, קווין השפיל את מבטו, קייטי שמה את ידה על כתפי,
"רייצ'ל, זה נגמר" אמרה והדמעות לא הפסיקו לזלוג, לא יכולתי להפסיק לנשק אותו. התנתקתי ממנו בעצב.
"תומאס.." אמרתי ולא יכולתי לעזוב את גופו מחוסר הדם, הוא היה חיוור עד לקו הלבן.
"אני מצטערת כל כך" אמרה קייטי והשפילה מבט.
היה לידם פתק, רייצ'ל לקחה אותו וקראה
"שיעור שני: למידת כאב"