זן אפל 2 נקמת טוראיק- פרק 5

פרק 5
נקודת מבט תומאס
"נתערב שאני מנצח אותך" אמרתי לג'ונסון, היינו ליד מגרש הבייסבול,
"תמיד הייתי טוב יותר ממך" אמר ג'ונסון וחייך עליי,
"אז אין לך ממה לפחד" אמרתי כדי לגרום לו לשחק,
"המפסיד יעשה כל מה שהמנצח יבקש" אמר ג'ונסון, רצנו לעבר המגרש, מאדי ישבה מהצד וראתה אותנו, לונה הייתה לידה, ומאטקילה ואנג'לו התנשקו בצד,
'תמיד ידעתי שייצא מהם משהו' חשבתי לעצמי, ג'ונסון היה בעמדת הזורק, הוא התמתח טיפה לפניי הזריקה, ואז הוא זרק את הכדור הלבן, אחזתי באלה ונתתי את המכה של החיים שלי הכדור עף ואני זרקתי את האלה על הרצפה והתחלתי לרוץ, עם הריצה המהירה שלי, ג'ונסון בא לתפוס את הכדור, אז הגברתי את הריצה שלי עד שיצא לי כמעט ניצוצות מהמהירות, ועשיתי סיבוב שלם לפני שג'ונסון תפס את הכדור,
"אמרתי לך שאני ינצח" אמרתי לו,
"הטוב ביותר מבין שלושה" הוא אמר,
"עזוב אני ינוח מעט. תדבר עם אנג'לו" אמרתי,
"אנג'לו!!!" הוא צרח, הוא סימן עם ידו 'עוד מעט' אבל לג'ונסון לא הייתה סבלנות אז הוא רץ עליהם,
"כן מצטער שאני לוקח אותו, אין לי עם מי לשחק" אמר ג'ונסון ולקח את אנג'לו לעבר המגרש,
התיישבתי ליד לונה, הבקבוק היה ליד מקומה, לקחתי אותו ושתתי ממנו,
"אתה שחקן טוב" היא אמרה,
"כן.. אני יודע" השווצתי מעט, היא פלטה צחוק קטן,
"רק עכשיו שמתי לב שיש לך צלקת על היד" היא אמרה והביטה בידי,
"כן.. לא רוצה לדבר על זה" אמרתי והדחקתי את הזיכרונות,
"טוראיק" היא אמרה,
"מאיפה את יודעת?" שאלתי,
"אני יודעת לקרוא אנשים, וכל המחשבות שהיו לך הם על השם טוראיק" היא אמרה,
"מי זה?" היא הוסיפה,
"מה זה" תיקנתי אותה,
"אנשים משוגעים שרוצים להרוג את כל הערפדים. הם מתעללים בערפדים צעירים, לוקחים מהם דגימות ועוד לא רוצה לדבר על זה" הוספתי והלכתי לעבר המגרש לשחק.
נקודת מבט רייצ'ל
"אז היום, טקס פתיחת שנה של אוניברסיטת ברווד, מציג לכם את התארים שתוכלו לעשות בדרך להפיכה לאנשים טובים יותר, יש את התארים הפשוטים שכולם כמעט עושים.." היא אמרה ועמדתי להירדם בכיסא, באיזשהו שלב לא שמעתי אותו, כאילו היא על השתק, ורק ראיתי את תומאס, על שולחן מברזל, ושמלא מדענים מכניסים לו דברים חדים לבטן.
"תומאס" אמרתי ויצאתי להתאוורר, צלצלתי עליו,
"היי, אתה בסדר?" שאלתי כולי מתנשפת,
"כן למה?" הוא שאל אותי,
"ראיתי אותך במעבדות של טוראיק, זה היה מפחיד.. אני חושבת שאני משתגעת כאן" אמרתי והתחלתי לבכות,
"היי, אני בסדר. אין יותר טוראיק, ואת לא משתגעת אוקי? את בסדר גמור, זה סתם הלחץ של הקולג,הכול בסדר כאן, אוקי?" שמעתי את קולו והוא הצליח להרגיע אותי,
"אוקי, אוהבת אותך" אמרתי
"בחזרה ביי" הוא אמר והטלפון התנתק.
נקודת מבט אנני
"תראה אותך, שוכב כאן, חסר אונים. מחכה שיצילו אותך, מה שלא יקרה" אמרתי והבטתי בקווין או יותר נכון בנשק XX הוא היה בתוך צנצנת ענקית שהייתה בגובהו ושמלא מחטים תקועים בגופו.
"תעברי לשלב ב' " שמעתי את אומר,
"אין בעיה" אמרתי ויצאתי ממשרדו