זן אפל 2 נקמת טוראיק- פרק 2

נקודת מבט רייצ'ל
"5 שנים עברו.. ואתה מביט בי מלמעלה, ובטח מחייך עליי עם החיוך הזה שלך,
קשה לי, קשה לי שאתה לא כאן, איתנו, שמח, ועוד יותר קשה לי, זה העבודה,
שרק עכשיו אני קולט מה עשית בשבילי, אתה היית האח הגדול שלנו, ועכשיו
שאני בתפקיד הזה, אני מבין כמה קשה זה, וכמה אחריות צריך בשביל זה,
אתה היית כמו אבא בשבילי, תמיד היית, ותמיד תהיה" אמר ג'ונסון ודמעה התגלגלה על פניו ונפלה על סנטרו, הוא הניח ורד אדום על קברו של קווין.
"אני לא יודע מה לומר, תמיד היית כמו החבר הכי טוב שלי, תמיד ראית את
הצד הטוב שבדבר, למשל שנהפכנו לערפדים, עודדת אותי ואמרת לי 'עכשיו
אנחנו נחיה לנצח' או שהייתי בכלא של טוראיק, ושחררת אותי, אמרת לי
'עכשיו אתה יודע מהו סבל, ודברים קטנים לא יכאיבו לך' וחייכת עלי
והבטחת שהכול יהיה בסדר, כמו שאתה תמיד עושה.
אף פעם לא ניסית לשנות אותי, קיבלת אותי כמו שאני, עם כול החסרונות,
ויש חסרונות. קיבלת אותי, ועל זה אודה לך לנצח" אמר תומאס והניח ורד אדום על קברו,
"וואו, אז הכול בסוף הגיע לרגע הזה, שאני עומדת פה, ומביטה בקבר שלך,
ובוכה עלייך, לא הכרתי אותך מספיק, אבל לפי מה שהכרתי אותך אתה היית הבחור הכי
טוב שהכרתי בחיים שלי, ואני לא הספקתי לומר לך, קווין, אתה היית כמו אח שלי,
תמיד עודדת אותי ורק שתדע, אני אוהבת אותך כמו אח קטן" אמרה קייטי ונזלה עוד דמעה
מפניה. כולם אמרו את הדברים שלהם, ואז הגיע התור שלי, היו מלא ורדים אדומים על קברו,
"אני לא יודעת איך להתחיל, אתה תמיד היית נותן לי תחושה שהכול יהיה בסדר,
תמיד היית משמח אותי, תמיד היית מפתיע אותי, אבל את האמת שאני מצטערת על איך שזה
נגמר, אני מתנצלת על איך שדיברתי, ואני מתנצלת על כל מה שקרה שם, ואני שמה לך ורד, לא אדום,
כמו כולם, כי אתה תמיד אמרת לי שלפעמים צריך להיות שונים מאחרים, אז אני שמה לך ורד צהוב,
כדי להיות שונה מהאחרים" אמרתי והבכי פשוט יצא, חיבקתי את תומאס,
"זהו, הכול בסדר" אמר תומאס והמשיך לחבק אותי.
אחרי 5 שעות..
"זהו הכול ארוז, אנחנו מוכנות לנסוע לקולג?" שאלה קייטי,
"כן" אמרתי וחייכתי כולי בהתרגשות,
"רייצ'ל " שמעתי את תומאס קורא בשמי,
"היי" אמרתי והבטתי בו,
"היי" הוא אמר חזרה,
"אני נוסעת" אמרתי וירדה לי אבן גדולה מהלב,
"ואין שום דבר שאני יכול לומר כדי לשנות את דעתך?" הוא שאל אותי,
"לא, אל תדאג, אני לא ישכח אותך, אני יתקשר כל יום, ויאמר אחרי כל שיחה, אני אוהבת אותך, רק שתבין שאני אוהבת אותך" אמרתי ונישקתי אותו, הוא שם את ידיו על האגן שלי, וזה היה רומנטי במיוחד.
"אני יתגעגע עלייך בלונדי" הוא אמר מיד אחרי הנשיקה,
"גם אני אלייך" אמרתי ונתתי לו עוד נשיקה חטופה,
"אני יעזור לכם עם התיקים או ש.." הציע, אבל אז הרמתי את התיק בעזרת כוח המחשבה,
"ביי אוהבים אתכם" אמרתי וסגרתי את הדלת.
"ווהוו, בואו נתחיל בחיינו החדשים בקולג" אמרת לקייטי, מונית עברה שם,
"לאן לקחת אתכם?" הוא שאל אותי,
"לאוניברסיטת ברווד" אמרתי וחיוך מרוח על הפנים שלי.
'רייצ'ל, טוראיק, הם עומדים לחזור ולהרוג את תומאס' שמעתי קול מוכר מהדהד בראשי,
'קווין?'
'תצילי אותו, את היחידה שמסוגלת'
'תיזהרי מאנ-' הוא ניסה לומר לי אבל נהיה שקט בראשי,
'קווין?'