זן אפל 2 נקמת טוראיק- פרק 15+16 -ספיישל

פרק 15
"אני בבית" שמעתי קול לא מוכר, ירדתי למטה, וראיתי אותו, בחור עם. עיניים כחולות בהירות מאוד ושיער בלונדיני על סף לבן, הוא היה גבוה ושרירי. הוא הביט בי ואני בו,
"מי את?" הוא שאל,
"רייצ'ל" אמרתי והתקרבתי מעט,
"ואתה?" שאלתי,
"לואי, לואי רייס, נעים מאוד, אני אח של אליס" אמר לואי,
"לואי!" שמעתי את אליס צועקת, היא ירדה במהירות וחיבקה אותו,
"למה לא אמרת לי שאתה בא?" היא אמרה,
"לא רציתי להפריע.. אני רואה שאת פה עם חברה" הוא אמר,
"חברים.." אמרתי וכולם ירדו,
"נעים מאוד כולם, אני לואי, אח של אליס" אמר לואי, תומאס הביט בו במבט שטני,
"אתה מכשף" אמרה קייטי,
"איך ידעת?" שאל לואי,
"כישרון" היא אמרה והסמיקה מעט,
"טוב אז שמעתי שהתעסקתם אם טוראיק.. ואני כאן כדי להכין אתכם נפשית ופיזית, אם יתפסו אתכם" אמר לואי וחייך,
"נו באמת.." אמר תומאס והלך לחדרו, הלכתי אחריו,
"מה יש לך?" שאלתי, ישר ולעניין,
"מה יש לי? מה יש לך! הרגע נפרדתי ממך ואת כבר מאוהבת במכשף המטומטם הזה, שחושב שהוא יודע איך להכין אותנו 'נפשית ופיזית' " אמר תומאס בזלזול,
"אני לא מאוהבת בו! ותרגיע ומהר את הטון דיבור שלך!" אמרתי,
"את יודעת מה בא לי לעשות עכשיו? באלי לקרוע לך את הגרון ולשתות כל טיפה וטיפה של דם ממנו" אמר תומאס והצמיד אותי לקיר,
"לא אתה לא, אתה רק רוצה שאני יתרחק ממך, נחש מה? אני עדיין מקיימת את ההבטחה שלי, אני ימצא דרך להחזיר אותך לערפד רגיל" אמרתי, הנחתי את ידי מאחורי ערפו, ההבל פה שלו היה מרענן כמו תמיד,
"אני אוהבת אותך. ורק אותך, ולא אף מכשף אחר, או איש זאב אחר, כי אני ואתה נועדנו להיות ביחד, ושום דבר לא יאמר אחרת, ולא ישנה את דעתי" אמרתי, הבטתי בעיניו, הוא הביט בי חזרה,
"אסור לי לעשות את זה, את יכולה להרג בגללי" אמר תומאס והוריד ממנו את ידי,
"תסתכל עלי, עזוב את מה שעשו לך עזוב הכול, אתה אוהב אותי?" שאלתי,
"כן" הוא אמר,
"אני לא צריכה יותר מזה" אמרתי ונישקתי אותו, החזרתי את ידי מאחורי עורפו, והיד השנייה על מותניו, הוא שם את שתי ידיו על הלחי שלי, שפתיו היו רכות, אחרי הנשיקה התנתקנו,
"לא, למה עשינו את זה" אמר תומאס,
"את לא מבינה שאני מסוכן?!" צעק תומאס, קייטי נכנסה,
"תקשיבו לזה" אמרה קייטי בלחץ, היא הפעילה את הטלוויזיה שהייתה בחדר, הסמל של הערוץ היה טוראיק,
"אנחנו קוראים לתומאס אפרוט, התייצב מול המפקדה שלנו, עם אנני, ואם לא, אנחנו השתלנו לך פצצה בתוך הגוף, שמופעלת על שליטתנו, אם לא תבואו עד מחר ב12 בלילה לשם, לבד אנחנו נפוצץ את הפצצה. בהצלחה" אמר המפקד בקול נמוך , והטלוויזיה נכבתה,
"מה נעשה?" שאלתי,
"יש לי רעיון" אמר תומאס,
"תקראו לכל המכשפים שיש לנו בחבורה" אמר תומאס,
"הגיע הזמן לעבוד עליהם" הוא הוסיף וחייך.
************************************************************************************

פרק 16

"הנה אני כאן!" צרח תומאס, הוא התקדם לעבר מחסן העצים, הדלת נפתחה, מיליוני ציידי טוראיק כיוונו את הרובים שלהם לעבר תומאס, בדקו שאין אף אחד אחר איתו,
"לא. רק אני" אמר תומאס וחייך לעבר המפקד,
"אני מכיר אותך יותר מדי טוב ולצערי אני יודע שאתה לא תבוא אלינו בכזאת קלות" אמר המפקד,
"טוב טוב אני מודה, יש פה עוד מישהו איתי" אמר תומאס הוא הוציא מהמכנס שלו בברווזון צהוב מגומי,
"תכירו את מר. וויגלס" אמר תומאס, ג'ייסון הביט בתומאס,
"ברווז מגומי?" שאל ג'ייסון,
"אני לא גמרתי לדבר.. מר. וויגלס לא אוהב שקוראים לו ברווז גומי, כי אז הוא יכול להתעצבן מאוד" אמר תומאס,
"אתה צוחק נכון?" שאלה מיי,
"את האמת? כן" אמר תומאס, והוא נהפך למיליוני ברווזוני גומי, הם ירו לכל עבר לא שזה עזר להם,
"טיפשים, הוא עבד עלינו, הוא לא פה בכלל" אמר המפקד בכעס,
"נכון אני כאן" אמר תומאס,
"לא אני כאן" היה עוד תומאס,
"לא אני כאן, לא תתפסו אותי" אמר תומאס השלישי, למעשה היו 70 תומאסים, כל אחד דומה בצורה מופלאה לתומאס האמיתי, שלמעשה תומאס האמיתי היה בתוך המפקדה שלהם, מחפש את קווין.
"זה לא יעכב אותם לעוד הרבה זמן" אמרתי בטלפון,
"אני יודע, אני מחפש אוקי?" אמר תומאס האמיתי,
"בסדר, אין עוד הרבה זמן" אמרתי בלחישה,
"בסדר, תצאו לדרך אני יספיק" אמר תומאס,
"אתה בטוח?" שאלתי,
"כן, פשוט תעשו את זה" אמר תומאס וניתק, ביינתים אנחנו היינו בכניסה האחורית למפקדה, נכנסנו כולנו, והתחלנו להדביק פצצות על כל מיני דברים, על הקירות, על מכונות, על צנצנות, מצלמות, הכול! כפתור ההפעלה היה אצל ג'ונסון,
נקודת מבט תומאס
"איפה אתה?" אמרתי, חיפשתי בכל מקום, ואז ראיתי אותו, הוא ישב על המיטה, עם עיניים פקוחות, מחכה. פתחתי את הדלת,
"קווין, קדימה בוא נזוז" אמרתי,
"אני לא קווין אני נשק XX" אמר קווין,
"תסתכל עליי, אני לא יודע מה הם עשו לך, אבל אתה בטח זוכר אותי.. את ג'ונסון.. את רייצ'ל" אמרתי ודמעה זלגה מפניי,
"רייצ'ל.." אמר קווין,
"כן, רייצ'ל? אתה זוכר אותה?" שאלתי, נתתי לו תמונה שלי ושל רייצ'ל, הוא הביט בתמונה,
"רייצ'ל" אמרתי והצבעתי עליה,
"תומאס" אמר קווין וחיבק אותי, חיבקתי אותו הכי חזק שאני יכול,
"בוא נעוף מפה" אמרתי, המפקד היה בחדר,
"חשבת שטריק קטן יצליח לעכב אותנו?" אמר המפקד, צלצלתי לרייצ'ל,
"אנחנו בחוץ תפעילו" שיקרתי,
פתאום פיצוץ גדול נשמע, המפקד הסתובב לראות מה קרה, ואז שברתי לו את המפרקת, קווין פתח את הדלת,
"בוא כבר!" אמר קווין,
"חכה" אמרתי, הורדתי את המסכה שלו, יותר נכון שלה.
"מה קרה? המקום עומד להתפוצץ!" אמר קווין,
"המפקד, זו מאדי" אמרתי והבטתי בקווין,
"אז זה אומר שהיא תעורר עוד מעט בוא נעוף מפה" אמר קווין, יצאנו מהחדר, מיליוני ציידים חיכו לנו בחוץ,
"רוץ!" אמרתי, הצבעתי על החלון שהיה מולנו, רצנו בשיא המהירות שלנו, וקפצנו מהחלון, וכל המפקדה התפוצצה.
"אל תפסיק לרוץ" אמרתי והמשכנו לרוץ. לעבר המפקדה החדשה שלנו.
נקודת מבט מאדי
"אם אתה רוצה משהו, תצטרך להשיג אותו בעצמך" אמרתי, יצאתי מהבניין העולה באש, יחד עם ג'ייסון,
"בואי נמצא אותם ונהרוג אותם" אמר ג'ייסון,
"תראי" הוא הוסיף והצביע על העקבות בחול,
"תומאס, רייצ'ל וכול החבורה 'המקסימה' שלכם, אנחנו בדרך.." אמרתי והלכנו לאן שהעקבות לקחו אותנו.