זן אפל 2 נקמת טוראיק- פרק 13

פרק 13
"תומאס אנחנו לטובתך, תן לי לעזור לך" אמרתי, ירד לי דם מהיד, וראיתי שהוא השתגע מזה,
"לא, תתרחקי, אני מסוכן" אמר תומאס, ניביו התחדדו, התקרבתי אליו,
"תומאס אני ימצא דרך לרפא אותך, רק תן לנו לעזור" אמרה אנני,
"לא!" הוא צעק, הוא רץ לעברי ונשך אותי, דחפתי אותו, ואז התמוטטתי על הרצפה…
15 דקות לפני כן..
"תומאס" אמרתי והתנשקנו,
"אתה לא מבין איך השתגעתי מהמחשבה שאולי הם עושים לה משהו" אמרתי והעברתי את ידי בשערותיו,
"אני בסדר" אמר תומאס וחייך אליי,
"תסתכל אליי, אני לא ייתן לזה לקרות שוב" אמרתי,
"חשבתי שאני אמור להיות הקשוח פה" אמר תומאס וצחק, צחקתי חזרה,
"הם הצליחו לעשות לך משהו?" שאלתי, למרות שידעתי את התשובה, פשוט רציתי שהיא תבוא ממנו,
"הם הזריקו לי מן חומר שחור כזה, כנראה שלא קרה כלום בסופו של דבר" אמר תומאס,
"אנני היא אחותך?" הוא הסיף,
"כן" אמרתי,
"היא טיפה מרושעת" אמר תומאס,
"זה בגלל שהשתילו בה זיכרונות, היא האמינה שאתה הרגת את אחותה" אמרתי,
"אז בגלל זה היא ניסתה להרוג אותי" אמר תומאס,
"לא הייתי נותנת לה" אמרתי ונישקתי אותו, ואז עיניו נהפכו לצהובות, והוא דחף אותי ממנו, נשרטתי בזרועי,
"תומאס?" שאלתי,
"תתרחקי ממני" הוא אמר ורץ לעבר הסלון, הספקתי להגיע לפני שהוא ברח,
"לא, תומאס. הכול יהיה בסדר" אמרתי, הייתי מולו, אנני הייתה מאחורי
"תתרחקי, אני אהרוג אותך" איים תומאס,
"היי מה קורה?" שאל ג'ונסון,
"אחי הכול טוב?" הוא התקרב לעבר תומאס, תומאס תפס אותו בחולצה והעיף אותו על הקיר,
"אני בסדר" ג'ונסון אמר חלשות,
"תומאס אנחנו לטובתך, תן לי לעזור לך" אמרתי, ירד לי דם מהיד, וראיתי שהוא השתגע מזה,
"לא, תתרחקי, אני מסוכן" אמר תומאס, ניביו התחדדו, התקרבתי אליו,
"תומאס אני ימצא דרך לרפא אותך, רק תן לנו לעזור" אמרה אנני,
"לא!" הוא צעק, הוא רץ לעברי ונשך אותי, דחפתי אותו, ואז התמוטטתי על הרצפה.
"רייצ'ל" אמרה אנני, היא התיישבה כך שהברכיים שלה על הרצפה, העיניים של תומאס חזרו לצבעם הרגיל,
"רייצ'ל" הוא אמר ורץ אליי,
"תומאס" אמרתי חלשות,
"אני כל כך מצטער" הוא התחיל לבכות,
"אני בסדר" חייכתי אליו,כאב לי כל כך הצוואר,
"מה עשית?" צרחה אנני,
"אני מצטער, בבקשה תסלחי לי" אמר תומאס והדמעות התגלגלו על לחיו, שתי החורים שהיו נקובים בצווארי, התרפאו,
"היי אני בסדר" אמרתי וחיבקתי אותו,
"הכול בגללי" אמר תומאס,
"אבל אתה רואה שאני בסדר נכון?" אמרתי וחייכתי אליו,
"אני אוהב אותך" אמר תומאס ונישק אותי, הוא הלך לחדר שלו, כולם שאלו אם אני בסדר, אנני חיבקה אותי . הלכתי לחדר שלו, הוא שכב על המיטה וזרק את הכדור בייסבול על הקיר ותפס אותו, ללא מאמץ,
"מה קרה?" שאלתי,
"זה בגללי, אם הייתי ממשיך, ולא היית דוחפת אותי הייתי הורג אותך" אמר,
"היית עוצר, אני מכירה אותך" אמרתי,
"לא ככה, אם משהו היה קורה לך בגללי, אני לא יודע מה הייתי עושה" הוא הביט בי,
"אבל לא היה קורה משהו" אמרתי,
"אני עושה את זה רק כי אני אוהב אותך. אני נפרד ממך" הרגשתי את המילים כמו סכינים שכול מילה שווה לדקירה, הדמעות התחילו לזלוג,
"תסמוך עליי זה לא יקרה" אמרתי והבכי המשיך,
"עלייך אני סומך. על עצמי לא" הוא אמר וראיתי את הדמעות בעיניים שלו, והוא הלך. קייטי רצה אליי וגם אנני,
"הוא נפרד ממני.." אמרתי חלשות, שכבתי על ברכיה של קייטי.