זן אפל- פרק 5

פרק 5
הגענו ליער, הוא היה נראה כמו יער פשוט ורגיל. הבטתי בציפורים שעוברים ושבים, קווין היה מאחוריי, ותומאס ומאדי היו מלפניי, וקייטי הייתה לידי,
"אז אנחנו הולכים לפגוש אנשי זאב?" שאלתי בפחד,
"יאפ" אמר קווין,
"ואיך אתה איתם?" שאלתי,
"אני לא רוצה לדבר על זה" הוא אמר והסיט את מבטו,
"מה קרה?" שאלתי,
"כלום, תעזבי אותי כבר!! אני לא רוצה לדבר על זה הבנת?! את סתם ילדה מפונקת שחושבת על עצמה" הוא חשף שיניים ואמר בצעקה, כולם הסתובבו ששמעו את הצעקה,
"מה קרה לך?" שאלתי בפחד, נבהלתי ממנו והתרחקתי כבר לא ידעתי מי זה קווין האמיתי.
"אני.. אני מצטער" הוא אמר,
"אני כזה אידיוט" הא אמר ונתן כאפה לעצמו במצח,
"כן אתה באמת אידיוט וסתום" אמרתי בכעס,
"אני צריך ללכת" הוא אמר והתקדם במהירות,
"הבעיה שלו היא כמו של כולם, אנשי הזאב" אמר תומאס, הוא הביט בי והמשיך לומר
"לפני שקווין נהפכך לערפד הוא היה מאוהב, בנערה, קראו לה מארי
הוא היה מאוהב בה כל כך והאהבה שלהם הייתה נצחית, יום אחד היא סיפרה לו שהיא
ערפדית, והוא במקום לפחד ממנה ולעזוב אותה, הוא ביקש ממנה שתשנה אותו
כדי שיוכלו לאהוב לנצח, וכך קרה, הם עמדו להינשא אחד לשני ובאותו יום של החתונה,
כך רצה הגורל, נכנס איש זאב לחתונה ותקף אותה, הוא היה חזק וכך הצטרפו כול
השבט שלו, ערפדים רבים נפלו וכך גם אנשי הזאב, אבל אז שהם עמדו לברוח משם,
קפץ זאב שחור בעל צלקת אדומה שעוברת בעיניו ועוברת עד לשפתיו והוא תקף אותה,
קווין ניסה להציל אותה אבל אז, הוא שרט אותו במצח ונוצרה לו צלקת נוראית שהפוני שלו
מסתיר, בגלל זה שמזכירים לו אותם הוא מתעצבן, בגלל זה הוא בקושי רוצה להכיר מישהי
חדשה, והוא ראה שאת והוא מתחברים יותר מדיי אז הוא תקף אותך, כדי שתתרחקי ממנו.
אבל את האמת. אני חושב שהוא דלוק עלייך" הוא אמר ברצינות,
דמעה נפלה על פניי,
"אני חייבת למצוא אותו, אני לא מאמינה שהייתי כזאת טיפשה" אמרתי,
"תודה, תומאס" אמרתי וחייכתי עליו,
"בכל פעם" הוא אמר,
"הגענו אנג'לו תפתח" אמרה קייטי, היה מולי שער ענקי מעץ שמגולף עליו זאב, בחור בעל שיער קצר עם בלורית פתח את השער, הוא הביט בנו,
"למה הבאתם אותם" הוא שאל,
"גם אנחנו אוהבים אתכם" אמר תומאס בציניות וחייך, מאדי נתנה לו מכה קטנה ברגל, כדי שיסתום,
"שלא יתקיפו את שבט שלי" אמר אנג'לו, נראה לי שהוא היה המנהיג, ראיתי את קווין מביט בו, וכמעט הורג אותו, רצתי עליו,
"קווין אני כל כך מצטערת" אמרתי והשפלתי מבט,
"זה בסדר" הוא אמר,
"לא זה לא, אני שמעתי על מארי ואני כל כך מצטערת שאתה אפילו לא יודע" אמרתי.
"זה בסדר" הוא אמר וחייך עליי,
"אז זה אומר שאתה עדיין חושב שאני יפה?" שאלתי והסמקתי מעט,
"את תמיד יפה" הוא אמר ונישק את הלחי שלי. השפתיים שלו היו קפואות,
"יאללה בוא, ונסה שלא להרוג אף זאב" אמרתי וחייכתי, הוא חייך חזרה.