זן אפל- פרק 14

פרק 14
התעוררתי בבוקר, כולי עייפה מאתמול.
"בוקר טוב" אמר קווין,
"יאללה בואו יוצאים לעבר המפקדה של השדים כדי שנוכל להציל את אבא שלי" אמרתי בהתלהבות,
"לא" אמר קווין,
"לא?" שאלתי וכל המורל ירד לי,
"את עדיין צריכה למצוא מכשף שילמד אותך ועדיין לא סיימת את הכשרתך כאשת זאב, שלא נדבר על הערפד שבך. הם רק מחכים שתבואי כדי שהם יוכלו לתפוס אותך" אמר קווין,
"לא, אני הולכת להציל את אבא שלי, גם אם זה במחיר חיי, הורה אחד איבדתי. אתה רוצה שאני יאבד עוד אחד? רק שתגיד לי שאני יהיה מוכנה להיפרד ממך" אמרתי ודמעות הציפו את עיניי, גם קווין הזיל דמעה אחת,
"אני לא ייתן לך ללכת" אמר קווין וקולו רעד מעט,
"למה?! אתה לא אוהב אותי?" שאלתי והבכי פשוט יצא,
"בגלל שאני אוהב אותך" הוא אמר ושם את ידיו על לחיי,
"אתה לא אבא שלי, ותרד ממני" אמרתי והעפתי את ידיו מלחיי,
"אבל אני כן דואג לך" הוא אמר,
"אני הולכת, ואני נפרדת ממך. אידיוט" צעקתי, באתי ללכת, אבל בדיוק אז, הוא תפס בידי והעיף אותי על הרצפה, ששיניו חשופות, ישר שהוא הבין מה הוא עשה, הוא החזיר את השיניים שלו,
"אני מצטער" הוא אמר בחרטה.
"עכשיו כבר מאוחר מדי" אמרתי בפחד והלכתי.
"בוקר טוב בלונדי" אמר תומאס מהמטבח,
"תעזוב אותי עכשיו, אני יוצאת להציל את אבא שלי, ואני צריכה עזרה" אמרתי, מאטקילה קמה ממקומה, וגם לונה. גם ג'ונסון קם ממקומו, היחידים שישבו והסיטו את מבטו לתקרה היה קווין ומאדי.
"אנחנו נעזור לך" אמר תומאס ומיד הוריד את הסינר והתקדם לעבר הדלת,
"אתה בטוח שאתה נשאר?" שאלתי והבטתי בו,
"זה מסוכן, אם יקרה לך משהו אני לא יסלח לי בחיים" הוא ענה לי,
"הבנתי" אמרתי וסגרתי את הדלת, נסענו כמה קילומטרים, היה שם מלא עצים ושדות מצד הדרך, ראיתי גם כבר ציפורים כחולות מצייצות, ואז האוטו נעצר.
"מה קרה?" שאלתי,
"למה עצרנו?" הוספתי לשאלתי,
"כי הגענו, אם היית לומדת את כל הקטע הערפדי הזה, היית רואה משהו שונה לגמרי" אמר תומאס, הוא החזיק במותניי,
"תנסי לראות כל דבר הכי קטן בפניי" הוא אמר והביט בי, פניו התחילו להשתנות מאיך שהוא היה נראה,
הייתה לו צלקת שעברה בשפה, ושריריו היו חזקים יותר.
"ועכשיו תביטי בשדה" הוא אמר וניתק את ידיו מגופי,
השדה לא היה נראה כמו שדה, היה מלא עטלפים שעברו מתחת לשמיים, והשמיים היו אדומים, והיה מצר ענקי בצבע שחור ואדום מעורבב, עמד שם שד בכניסה, שעדיין לא הבחין בנו,
"קודם כל, את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה?" שאל ג'ונסון, לכולם היה מבט מפוחד מלבד תומאס, שפשוט רצה להתנפל על הטירה.
"ג'ונסון ולונה תישארו כאן, למקרה שנצטרך לברוח עם אבי אז שיהיה לנו מכונית מותנעת כבר מראש,
מאטקילה אני תומאס ואנג'לו, נכנסים, יש למישהו בעיה אם זה?" שאלתי כמו מנהיגה אמיתית,
אף אחד לא ענה.
"מעולה, בואו מתחילים" אמרתי וחייכתי לעבר תומאס.