זן אפל- פרק 13

פרק 13
נקודת מבט רייצ'ל
נפלתי.
ושוב נפלתי.
ושוב נפלתי.
"מהתחלה" אמר אנג'לו, הוא ישב על המדרגות, מביט איך אני רצה על המהירות הכי גובה בהליכון,
"אני לא כזאת זריזה, עדיין לא פיתחתי את חוש הערפדות שלי" אמרתי בעודי מתנשפת ומזיעה,
"את משתנה לזאב ברגע שאת מקבלת מהירות, או תאוצה, אז כך שאני מנסה להוציא ממך את הזאב שבך" הוא אמר בעודו אוכל סוכרייה על מקל בטעם תות, יכולתי להריח את הריח המתוק של התות,
"אני לא יצליח" אמרתי ודרכתי בטעות על השרוך שלי, ונפלתי.
"אולי תיתן לי לשתות?" שאלתי והושטתי יד לעבר הבקבוק שהיה לידו, אולי אני יצליח להביא את זה עליי, בכל זאת אני מכשפה. הבקבוק זז מעט ואז הוא נפל, כמוני.
"לא. עד שאת לא מצליחה להשתנות לזאב אני לא מביא לך לשתות" אמר ולגם לגימה קטנה מהבקבוק מול פרצופי,
זעם.
זה מה שהרגשתי באותו רגע, פתאום הרגשתי שגופי מתחיל להתחמם ואז חולצתי נקרעה והשתנתי לזאב, זאב חום בהיר, עם עיניים צהובות כזהב, אני לא בדיוק זוכרת מה קרה, הכול היה מטושטש, אני זוכרת שנהמתי,
"יופי" הוא אמר וזרק את הבקבוק לכיווני, נהפכתי חזרה לאנושית ושתיתי.
"וכדי שתלבשי משהו" הוא אמר וזרק לי שמיכה שחורה, ישר לבשתי אותה, הסמקתי מעט, והלכתי אחריו.
"תמיד תרגישי זעם, כך תוכלי להוציא את הזאב שבך" הוא אמר, יצאנו מהחדר והלכתי לחדרי, התלבשתי והלכתי לסלון, שם חיכה לי קווין,
"רייצ'ל " הוא אמר,
"יש משהו שאני צריך לומר לך" אמר באכזבה,
"אתה נפרד ממני?" שאלתי ודמעה הציפה את עיני הימינית,
"הלוואי וזה היה זה" הוא בא לחבק אותי,
"מה קרה?" כבר הייתי בלחץ,
"השדים, הם התקיפו את הבית שלך וחטפו את אביך" אמר תומאס, הוא נשען על הקיר,
"אני מצטער" לחש קווין,
"ואימא שלי??" שאלתי ודמעות ירדו על לחיי, היה שקט, אפילו תומאס לא אמר מילה, שזה הפתיע אותי,
"מה אם אימא שלי?!?" צרחתי,
"היא… היא מתה" אמר ג'ונסון, מאדי הייתה מולי, ושלושה דמעות ירדו על פניה,
"לא.. לא!!!!!" צרחתי, לונה ומאטקילה חיבקו אחת את השנייה, בעודם בוכות,
תומאס השפיל את מבטו,
קווין חיבק אותי.
ואני, אני נפלתי על הרצפה, בבכי מר, קווין היה מולי, וחיבק אותי,
הוא לחש לי, "הכול יהיה בסדר, אני מבטיח"
"אתה תמיד מבטיח אבל איכשהו תמיד המצב מדרדר, אל תבטיח הבטחות שאינך יכול לקיים" צעקתי עליו והלכתי לחדרי, טרקתי את דלתי ונפלתי על המיטה שלי,
"איפה את עכשיו? שאני זקוקה לך את מתה??" אמרתי ושיעול בא מיד אחרי זה, ראיתי אותה, היא באה אליי,
"קייטי, אני מתגעגעת עליך, תחזרי כבר" אמרתי ומיליון דמעות הציפו את עיניו הכחולות,
"אני מצטערת כל כך" היא לחשה לי,
ניסיתי לחבק אותי, אבל במקום זה הרגשתי אוויר,
"קייטי, אני צריכה אותך פה. תחזרי!!" זעקתי,
לונה הייתה בפתח הדלת, היא באה אליי,
"אני יודעת מה זה לאבד מישהו יקר, אני נשבעת לך כול עוד אני חיה, אנחנו נמצא את אבא שלך" היא אמרה וחיבקה אותי
"תודה" אמרתי ומשכתי באפי, נשענתי על כתפיה, כאילו הייתה קייטי.