זמן שונה פרק שני
"אני מניחה שנערוך היכרות אם כך, אני היא המלכה אליינה ואת?"
שאלה אותי האישה ויצאה סוף סוף מן הצל היא נראתה מלכותיתי
איך לא רק בבגדיה אלה גם ביציבתה היא עמדה זקוף ובעיניה היו
ניצוצות של ערמומיות אך גם חביבות "שמי הוא אלכס" אמרתי
לפני שהספקתי לעצור בעצמי "הובכן אז שמך מעכשיו הינו ולנטינה,
כשם ביתו של אחי, את מבינה את נמצאת בזמן אחר, ואסור
שאף אחד ידע מאיפה את ומאיזה מאה את ברור?" שאלה אותי
המלכה למזל הייתי מהירת תפיסה ואני לא יודעת למה, אבל האמנתי לה
"בסדר אז זיכרי את בת אחי, את השניה למלוכה אחרי, לפניך נמצא בני היחיד
את במקור מירושלים, מובן?"שאלה אותי "כן, לאחיך ולביתו לא יהיה אכפת?"
"שניהם מתים, אך אני היחידה שיודעת על זאת וגם לאף אחד בממלכה זאת
אין מושג איך ולנטינה נראת אז זאת בהחלט תהיה הקלה וגם הופעתה הפתאומית של אחייניתי
לא תפתיע אף אחד כי נוכל להסביר זאת בכך שלא רצית למשוך תשומת לב לא רצויה"
אמרה המלכה "יש לי שאלה" אמרתי לה "אם כך שאלי אותה" ענתה לי המלכה
"למה חיכית לי?" שאלתי אותה "מכוון שלפי המגה את היית אמורה להגיעה
ושאני צריכה להיתנהג איתך יפה תכף תגיע קאתרינה שהיא אגב המגה ,
החדר בישבילך כבר מוכן היא תדריך אותך גם לגבי כול השאר" אמרה המלכה
ונעלמה מאחורי דלת שלא ראיתי קודםוברגע שהיא יצאה אישב כבת 20
עם שער שחור כעורב ועיניים אפורות נכנסה אל החדר " אני מבינה שאת ולנטינה החדשה "
אמרה האישה ובחנה אותי "בואי אחריי "אמרה והובילה אותי דרך המסדרון שמאחורי הדלת
ואל חדר גדול"הוא היה של המלכה שאשר היתה בגילך" אמרה קאתרינה "תחף תגיע
ויקטוריה, היא תהיה המשרתת האישית שלך" אמרה אליי קאתרינה "היא תעזור לך
להיתלבש ותסדר לך תלבושת ואז אני אוליך אותך אל חדר האוכל לארוחת ערב רשמית
זכרי את אמורה להחזיר קידה בפני כול מי שקד בפניך את תתישבי בצד השמאלי של המלכה
והיא תשב בשולחן הראשי על הבמה את לא חייבת לקוד בפני אנשים שדרגתם נמוכה משלך
אלה רק כאות לכבוד כלפיהם ורק לאחר שהם קדו בפניך את לא קדה בכלל בפני משרתים
ולא אומרת להם דבר חוץ מאשר מה שאת צריכה שהם יעשו, מובן?" שאלה אותי ואני
רק הינהנתי לחיוב בדיוק כשנשמעה דפיקה בדלת "אני יכולה להיכנס?" נשמע קול
מצדו האחר של הדלת"כן ויקטוריה היכנסי" ענתה לה קאתרינה ויצאה מן החדר
"בחרת את שימלתך?" שאלה ויקטוריה "אה, כן היא על המיטה " אמרתי ורציתי להוסיף,
אך אני אוכל ללבוש אותה לבד אך אז ראיתי איזו שימלה קאתרינה בחרה בשבילי
זאת היתה שמלה בצבע תכלת והיא היתה מלאה בכול מיני מחוכים וכדומה
אז כשעה אחרי שהגעתי למקום הזה הייתי לבושה בשמלה שכמעט הייתי בטוחה שהיא מימי הביניים
שערי היה פזור בעוד הפוני שליט היה קלועה לצמה שעברה על מצחי וכשהסתכלתי במראה כמעט לא זיהיתי את הנערה ירוקת העיניים ואדומת השיער שעמדה מולי "וואו" היתה המילה היחידה שיכולתי לומר
"וילנטינה את מוכנה?" שאלה קאתרינה ונכנסה אל החדר "וואו" היתה המילה היחידה
שאמרה "כן, ויקטוריה היא מכוללת ניסים" אמרתי וחייכתי חיוך אשר חשף שיניים לבנות וישרות
"קדימה אנחנו צריכות לזוז" אמרה קאתרינה "רגע את צריכה להחליף נעליים" אמרה
ונעצה מבט בנעלי האולד סטאר שביצבצו מן השמלה "בסדר" אמרתי במורת רוח
לאחר שהחלפתי את הנעלים הנוחות והמוכרות בזוג נעליים שעוד יהרסו לי את הרגליים
קאתרינה הובילה אותי במבוך המסדרונות של הארמון הגענו אל דלתות עץ כפולות אשר הובילו
אל חדר האוכל "תזכרי את חייבת להיות בטוחה בעצמך במשך כול הארוחה " אמרה ויקטוריה ואני תיקנתי אותה "אני לא חייבת להיות בטוחה בעצמי אלה רק להקרין ביטחון עצמי ואלה שני דברים שונים"
אמרתי לה ונכנסתי בדלתות
תגובות (2)
זה נשמע ממש מעניין. נסי לתאר יותר את הדמויות ואת ההרגשות שלהן.. זה יעזור לקורא להתחבר לסיפור.
נראה כאילו זה סיפור מאוד מקורי, אני אשמח לקרוא את ההמשך :)
אכן, מאד מקורי!
אהבתי, תמשיכי..