זמן שונה פרק שלישי

ברגע שנכנסתי אחזה בי הפניקה, איך יכולתי לחשוב לעבוד על כול כך הרבה אנשים?
התכוונתי להיסתובב ולצאת מהדלת אך אז נזכרתי במשהו שאימי אמרה לי
'אל תתני לפחד למנוע ממך להשתתף במשחק' אז החלטתי לשמוע בעצתה ושחק
אותה בת מלוכה, הפניקה שלי נמשכה בדיוק כמה שניות ואיש מלבד המשרתים לא שם לב אליה
עברתי על פני הרבה דוכסים שנראו נעלבים מאוד נכך שלא קדתי בפניהם
המקום היה מחולק לקבוצות ממש כמו בתיכון היה שם שולחן בשביל העלמות
היה שם שולחן עבירים ועוד הרבה שולחנות וכמובן היה השולחן המלכותי הוא
עמד על במה ממש מול כול השולחנות ניגשתי אל השולחן וקדתי בפני המלכה
"ערב טוב, הוד רוממותה" אמרתי בעודי קדה, ראיתי שהיא מחייכת למשמע התואר
"אנא, אין כול צורך בכך, אחייניתי היקרה, את יכולה לקרוא לי דודה אליינה"
אמרה אליי "כרצונך, דודה אליינה" אמרתי קדתי פעם נושפת וישבתי לשמואלה בדיוק כשם
שקאתרינה אמרה לי לעשות, ראיתי שאנשים בוהים בי ומחכים שהמלכה תעיר לי או משהו
מכוון שמשמאל למלכה אמורה לשבת בת משפחה שלה וממה שהבנתי לא נשארו למלכה הרבה
קרובות משפחה שהם עדין בסביבה "אנשים יש לי בשורה משמחת" אמרה המלכה וקמה ממקומה
"אחייניתי היקרה ולנטינה , ביתו של אחי הצעיר, הגיע לא מזמן " אמרה והקהל מכה כפיים
ואני הרגשתי כאילו אני רוצה להעלם אך לא הראתי זאת כי ידעתי שברגע שמראים חולשה
הם יתנפלו עליי כאילו הייתי טרף, אז במקום זאת סרקתי את השולחן שאליו התיישבתי
בגלל שהמלכה קמה יכולתי לראות את העלם הצעיר אשר ישב לימינה היה לו אותה שער חום כמו למלכה
ואותן עיניים כחולות כמו אצלה, ניחשתי שזה בנה, המלכה התיישבה ושלחה אליי מבט בשביל
לראות אם הכול בסדר, החזרתי לה מבט שהבהיר לה שאני מסתדרת "ולנטינה הכירי זהו בני
קריספין , כריספין תכיר זוהי דודניתך ולנטינה, אני רוצה שתערוך לה מחר סיור בארמון"
אמרה המלכה והפנתה את מבטה אל קריספין "בשמחה, אימא" אמר קריספין וחייך חיוך אשר חשך שתי גומות חן מושלמות"כן, זה בהחלט ישמח אותי" אמרה המלכה "יודעים מה? אני משחררת אתכם מארוחת
הערב הזאת, תגשו אל הטבחית וטבקשו ממנה אוכל ואז תעשו פיקניק או משהו" אמרה וחייכה אליי
ראיתי שעיניו של קריספין נפערות בתדהמה "את לעולם לא משחררת אף אחד מארוחה רשמית!"
אמר קריספין"כן והייתי ממשיכה כך, אם לא היה נראה, שולנטינה עומדת להתעלף" אמרה והפנתה
את דבריה אליי "יש כאן יותר מידי אנשים ואני עוד עייפה מהמסע לכאן" אמרתי וחייכתי חיוך עייף
"אוקיי, קדימה בואי" אמר והושיט לי יד, הוא הוליך אותי אל דלתות העץ וכשכמעט יצאנו נדפקתי
בנער אחד שבדיוק נכנס בדלת "אוי אני כול כך מצטערת" אמרתי אל הנער "אני הוא זה שאמור
להצטער" אמר הנער "ולנטינה תכרי את חברי הטוב איאן" אמר קריספין :עד כמה טוב?"
שאלתי אותו בחיוך "כמעט אחי" אמר אליי קריספין "אה, כן, איאן אולי תתלווה אלינו מחר?
אני עושה לולנטינה סיור "אמר קריספין "כן, בשמחה תקראו לי" אמר והמשיך אל תוך
חדר האוכל "קדימה אנחנו צריכים להיספיק לעשות את הפיקניק לפני שיחשיך " אמר קריספין