זמן שונה פרק עשירי. יש לי הודעה קצרה

"נו קדימה " אמר והושיט אליי את ידו ואני לקחתי אותה
וככה הלכנו עד אשר הגענו אל ההורים שלנו
"היי קרטר מי הנערה היפיפיה ?" שאל אביו בעוד אימי
היתה בגבה אלינו"קרטר עם נערה יפה?" שאלה אימי והסתובבה מיד
וכאשר ראתה אותי החווירה "קרטר התרחק ממנה כמו מאש!"
אמרה בחשש "למה?" שאל בתמימות "כי-" התחילה להגיד ונעצרה
מובסת, תחת מבטי "כי, היא אחותך מנישואי עם אביך" אמרה והשפילה את
מבטה, בעלה נראה המום, אך אני את התקפתי לא סיימתי אלה בקושי התחלתי
"איזו דרך נהדרת לגלות שיש לך בת חדשה, הלו כן?" שאלתי אותו ועל פני מבט
נוטף ארס "אני די בטוחה שתהיה מרוצה מכך שתישמע שברגע שאבי מת היא דהרה אליך"
אמרתי לו "רוב המישפחה חושדת שהוא הורעל ובידי לא אחרת מאשר אישתו האהובה"
אמרתי והפעם הפנתי את כול כובד מבטי אל אימי, אישה אשר גידלה אותי
והיתה אמורה להיות מתה, אני ראיתי אותה מתה! אני ראיתי את הקליע עובר דרכה
ראיתי אותה נופלת שנעתי את ליבה משתתק"איך את יכולה לבוא לפה ולהרוס את חיי?"
שאלה בחמת זעם "בדיוק כפי שאת הרסת את חיי ועזבת" אמרתי לה בשלווה
"אין לך שום זכות לדבר אליה כך" אמר בעלה החדש "ולה לא היתה שום זכות
לעשות את הדברים שהיא עשתהה! אבל היא עשתה אותם לא כך ועל כן מותר
לי לעשות ככול העולה על רוחי " אמרתי לו והסתובבתי ללכת "רק זיכרי בפעם הבא
שאת משחקת אותה מתה מזכרי לא להגיע להלוויה של עצמך" הפתרתי מאחורי כתפי
והלכתי משם ידעתי כי זה הזמן ללכת ולחזור להיות ולנטינה הלכתי מהר ובשקט
מסגלת לעצמי את אותה הליכה שאיפינה אותי בעבר הייתי שקטה כזאב
ומהירת תפיסה שאחד ואני כמעט בטוחה שאיש כמעט לא הצליח לראות את פני או בכלל
שם לב אליי הגעתי אל הדלת ושם חיכתה לי ויקטוריה "הגעת בזמן" אמרה וחייכה אליי
והתחילה לעבוד עליי כהתחלה דחסה אותי אל תוך מחוך אשר לא אפשר לי לנשום
ואז אל תוך שמלה תפוחה בצבע ורוד פנינה "הם מצפים ממני ללכת או לנשום?"
שאלתי את ויקטוריה באיזשהו שלב "לא" ענתה לי והחלה וסדר את שערי
וקרת סוף ההחנות נראתי כנסיכה אמיתית שערי הערמוני העז היה כניגוד לשמלה
הבהירה וכך יצאתי אל הפרפסת המשתרעת מעל לרחבת הריקודים
"וכעת הגיע הזמן להיזכר למה הגענו לכן בשביל לחגוג את יום הולדתה השישה עשר של
ולנטינה הזמן בו היא הופכת לאישה " אמרה כאשר ראתה אותי וכולם מחאו כפיים
אך באחת הם נעצרו ומכיאות הכפיים התחלפו בפניקה המונית
מכוון שחץ הזדקר מחזי הכאב פעם בי בכוח רב כול כך עד כי חששתי לחיות לנצח עם הכאב
אך אז ראיתי את קשת ואת האופן בו היא מוחזקתי "את בטח חושבת שזאת אירוניה "
אמרתי לקשתת "את היית אמורה למות בגללי והיית אמורה להיקבר בארץ הישנה
אך במקום זאת אני מתה על ידיך ואני אקבר בארץ הזאת, אימא" אמרתי וכאשר חייכתי
איבדתי את כוחי ונפלתי מהמרפסת אל תוך זרועותיו של קרטר המלכה מיהרה אליי
"אני מצטערת" אמרתי בקול צלול "על מה?" שאלה המלכה בעצב ודמעות בעינייה
"עך שאיכזבתי אותך" אמרתי לה" אני זאת הצריכה להיתנצל, לא הייתי צריכה לבקש ממך
לעשות זאת" אמרה "חבל כי זה היה כיף" אמרתי וחייכתי אליה בעודי גולשת אל האפלה בה אין
רגש ואין כאב הספקתי לשמוע את הלכה צועקת "הישארי עימי !!" "הישארי עימי אלכס!!"
אך כבר היה מאוחר מידי החשכה הנעימה כבר עטפה אותי