זיכרון פרק 3-ספנסר

התעוררתי בבית חולים שוכבת על מיטה,רופא שעמד בכניסה שם לב שהתעוררתי ואמר:"אל תנסי לקום מצאנו אותך ביער בקושי נושמת". הסתכלתי על גופי בוחנת את הפצעים, קמתי מהמיטה והם נעלמו, הרופא הסתכל עלי בתדהמה ושאל:"איך? היית חצי מתה שמצאנו אותך"
ובדיוק כשהוא סיים את המשפט הופיע גבר עטוף אור עם עיניים אדומות, והוא הניח את ידו על המצח של הרופא והרופא התמוטט ולא זז. התקדמתי לכיוון הדלת אך הגבר עצר אותי. הוא תפס את ידי, אבל שהוא נגע בה הוא צרח צרח מכאב, הוא עזב את ידי, הניח את ידו על כתפי ונעלמנו, אנחנו לא בבית חולים יותר. היינו בבית ישן שכול צעד בו גורם לחריקות, הגבר היה מולי והוא הוציא אבן בגודל של כף היד שלו. כשהסתכלתי בה ראיתי מעגל אין סופי הולך וקטן, צנחתי על הרצפה והתעלפתי.

כשהתעוררתי מולי היו שתי גברים,עטופים אור ועם עיניים אדומות. אני הייתי קשורה לכיסא עם שרשראות ברזל עם חריטות מוזרות. אחרי כמה דקות שתי הגברים יצאו מהחדר ונשארתי לבדי.
סקרתי את החדר, הוא היה חדר ישן עם קילופים בקירות, מולי הייתה מראה בגודל בינוני.
הסתכלתי בה ובחנתי את עצמי, יש לי שיער חום מתולתל ועיניים שחורות, יש לי שפתיים דקות ומצומקות, ואף עכברי קטן.
כשהסתכלתי במראה ראיתי נערה עומדת מאחורי, היה לה: שיער ארוך וגולש, עיניה ירוקות ובוהקות ועור חיוור, ועל אפה משקפיים. אבל כשהסתכלתי מאחורי לא היה שם אף אחד, וכשהחזרתי את מבטי למראה היא עדיין הייתה שם…