זיכרון פרק אחרון!

התעוררתי מכוסה זיעה. מולי ישב שון ולידו איש מבוגר עם שער שחור מאפיר ועיניים זהובות.
כשהאיש ראה שהתעוררתי הוא קם מיד והסתכל עלי בעיניים בוחנות.
"מי אתה?" שאלתי את האיש, "אתה באמת לא זוכר את זה אהה?" הוא ענה לי והתיישב בחזרה.
הוא התחיל לדבר"'יש מלאכים יש בני אדם ויש שדים. אני מלאך אתה מלאך שון מלאך וכל נערים שפגשתם. למלאך יש גלגולים, הוא לא נשאר באותו גוף כול הזמן, הגלגולים הם נצחיים.
אני הגלגול הקודם שלך, לפני כ1000 שנה אלוהים נעלם. כול המלאכים לא ידעו מה לעשות וכאוס התחיל בגן עדן. השדים ניצלו את זה והתגנבו בהמוניהם לכדור הארץ, המלאכים החליטו לשלוח שישה מלאכים לכדור הארץ שיטילו לחש שישלח את כול השדים לגן עדן. כשהגענו לכדור הארץ מיד באנו להטיל את הלחש אבל השדים ידעו עלינו ותקפו אותנו באמצע.
הלחש אמור להיות טהור ולכן כשהשדים תקפו אותנו הוא התפוצץ לנו בפנים. והחלפנו גופים,
אתם חייבים לאחד את כול השישה ולהטיל את הלחש שוב ומהר אחרת הם ישתלטו על כדור הארץ." הוא הרים את ידו וכשפניו מביעות כאב גדול הופיעה לידו נערה גבוהה, רזה, . שער חום מתולתל ועיניים שחורות קודרות. "תכנסו את כולם" הוא אמר ונעלם מלווה באור גדול.
בארוחת צהריים התכנסנו כולם גם הילדה שהופיעה בתא שלנו ושמסתבר שקוראים לה ספנסר.
כשישבנו כולם ביחד נשמע קול מרוחק של אש רוחשת ומיד התחזק. הסתכלתי על הקיר והבחנתי בכתובת שחורה הולכת ומופיעה.
כשהשישה התכנסו שדים יתעוררו
כשהשישה תגלה
יעלם המטה
כשהשישה תכשף
עולם יחרב

מיד ידעתי מה לעשות. נשכתי את ידי עד שיצא דם ממנה. לקחתי את הדם ומרחתי אותו על הרצפה כך שיצא משושה, "תעמדו מסביב" אמרתי לכולם.
כולם קמו ועמדו מסביב למשושה כך שלכול אחד יש צלע. "תחזיקו ידיים" הוריתי להם והושטתי ידיי לשון ולספנסר שעמדו לידי. כולם החזיקו ידיים ואיכשהו ידעתי מה להגיד,
המאיה בלוטוס קרינס לוקסרי.
מיד אחרי שאמרתי את הלחש צעקות נשמעו. אבל לא צעקות אנושיות אלה צעקות של שדים שחוזרים חזרה לגיהינום. אבל בדיוק באותו רגע זכרתי מה קרה באמת. כשהגענו לכדור הארץ בהתחלה אמרנו את הלחש. אבל הגיהינום לא יכל להחזיק את כמות השדים שנכנסו אליו והתחיל להתפרק. שד אחד ידע את זה ושבר את הלחש במהירות. אבל אי אפשר לשבור את הלחש עכשיו. וכול השדים ישתחררו ולא יהיה לאן להחזיר אותם…