זיכרון – המשך

ראיתי אותו .. לפני שהצלחתי לומר מילה או לנשום כשי לנער ממני את האבק , האבק של החיים שלי .. פגשתי בעיניים שלו .. ירוקות וצלולות .. מדהימות .
לרגע אחת ניסית לחשוב ואז חוויתי עוד פלאשבק …
ראיתי אותי .. בשמלה לבנה .. השיער הבלונדיני השטני הרך שלי היה פזור בפשטות מאחורי ,
הייתי שם באמצע אולם מלא קריסטלים .. ואני .. ואני רקדתי , מאושר , משמחה , ואז
הפלאשבק הועבר לזמן אחר .. הייתה שם תינוקת קטנה בעריסה זהובה .. ושמעתי קול .. קול עמוק וחזק שאמר .. היא הנבחרת .
הפלאשבק הסתיים .. ושוב חזרתי למציאות .. לאחר כשנייה הבחור שעמד מולי אמר בקול נדהם
״ אנ..גל ? זאת את ? מ .. מה ? אתת .. את .. לאא. .. לא מתה ? ״ הוא גמגם ..
אני ? קוראים לי אנג׳ל ? ברגע שהוא אמר את השם הזה .. סופסוף הרגשתי שהשם הזה מתאים לי בצורה מדויקת וחדה , ואז זה הגיע – פלאשבק השני .. ששינה את חיי
ראיתי אותי באולם ריק .. מפויח וטיפה מלוכלך .. לבשתי בגד שחור ושיערי היה אסוף לאחור בצורה
מרושלת .. עמדתי בקצה אחד של האולם ובקצה השני ניצבה מטרה .. החזקתי קשת חומה .. היה בה חץ אחד מתוח … החץ היה בוהק .. בצורה לא טבעית . מתחתי את החץ וכוונתי אותו למטרה ..
החץ טס במהירות ופגע בול באמצע .. , רעש מחריש של כנפיים ענקיות נשמע פתאום .. רני מהר החזרתי את הקשת .. ואז נשמעה צרחה מקפיאת דם – אני מהעבר יודעת משהוא שאני – מהווה לא יודעת . ואז גג האולם נתלש .. רסיסי אבק עפו לכול עבר .. אני מהעבר נשארתי קפואה , מבטי היה רושף .. עייני יכלו להרוג במבט – אש ניבטה מהם .
ואז ראיתי אותו – היצור הכי מדהים והכי אכזרי על פני האדמות – הדרקון .
הוא חטף אותי מהעבר ..
וזה הדבר האחרון שהספקתי לראות .
חזרתי למציאות , האלווית .