זה עוד סיפור עם שם "גן המפלצות"

פרק ראשון.
דגל לבן על רקע שמיים כחולים, קולות ההמון יישעמו כסימפוניה באוזני. הלילה היא תרד מסולם שהכוכבים ייצרו, בכותונת לבנה, כשביידה היא נושאת את התינוק החדש, היורש החדש של ממלכת טראבונה. כשימלאו לו 16 יהפוך לשליט הרישמי. בזרוע עליונה ישלוט בממלכה ויהפוך אותה לאגדה בפני עצמה. הרחובות הצרים יתמלאו אט אט בהמון סקרן ונלהב המצפה בקוצר רוח לבואה של אם כל הרוחות. כשפעמון הכנסייה יצלצל שניים-עשר פעמים כולם ישאו את עיניהם לשמיים מחכים שהכוכבים יסדרו את עצמם כצורת סולם ואם כל הרוחות תרד מטה על שלביו כשבקולה הרך תכריז על התינוק היורש. "נתיני, בני ובנותי". היא החלה לומר. ההמון השתתק בבת אחת, כמהופנט אליה. "בידיי אני נושאת את היורש החדש של ממלכתי. והתקווה היחידה שלכם אחרי מלחמת החצויים". היא הכריזה בקול סוחף ומצמרר. "אך זה אינו תינוק רגיל אלא תינוקת, ובעורקיה זורם גן המפלצות!". קולות ההמון יצרו רעש בילתי פוסק, מתפאלים ונחרדים בעת ובעונה אחת. אם כל הרוחות הרימה את ידה גבוה מעליה וההמון השתתק בבת אחת. היא פסקה אצבעות וקרני אור לבנות נורו מקצות אצבעותיה ויצרו חמישה קווים לבנים וזוהרים שחתכו את העלטה המנוקדת באלפי כוכבים ואם כל הרוחות הקריבה את ידה אל חזה של התינוקת והאור המסנוור יצר מסך לבן וכה בוהק עד שבקושי יכולתי להביט על המתרחש. "אני מכריזה בזאת, על התינוקת הזאת הנושאת את גן המפלצות בעורקיה כאל היורשת הרישמית של ממלכת טראבונה!". אם כל הרוחות הכריזה וסחפה אחריה תרועות המון וקולות עידוד ושהפכו לשאגות ורקיעות רגליים. אך רק אני עמדתי דומם במקומי, ליבי פעם בקצב רקיעות הרגליים, הרגשתי חסר מנוחה. מלחמת החצויים לקחה ממני את כל מה שהיה לי, ועכשיו אני מקווה ומנסה להאמין בכל ליבי שהיורשת הזאת, הנושאת את גן המפלצות תשריר את השקט והשלווה שהממלכה זקוקה לה ותהפוך להיות נאמנה לליבה וללב אנשי הממלכה כולה. "יחי היורשת!".צעקתי והנפתי את אגרופי לאוויר. "יחי היורשת!". ההמון צעק אחרי כפה אחד