זה לא לתחרות P:

רואים שאין כאן אף אחד. הכל שומם ודממה מחרישת אוזניים נשאבת לתוך הבניין.
אבל זה רק מה שרואים ושומעים. לא משהו שאפשר לזהות מהחושים המוזערים שלנו.
מעל הבניין, בשמיים, בדיוק באותו מקום, יש עולם אחר.
העולם הזה הוא עולם של פנטזיה, עם; פיות, דרקונים, שדונים, מפלצות ועוד המון יצורים אחרים.
יצורים שחושבים שאנחנו חייזרים, אנחנו מוזרים ואנחנו השונים מהם.
על אף שזאת נשמעת המצאה של ילד בן שלוש, זה עולם קסום, מרתק והכי חשוב; אמיתי.

****

"לונה, זה היה מסוכן!" נזפה אמה של לונה כשראתה אותה מנסה לצאת אל כדור הארץ אחרי שהעירה לה כבר כמה פעמים.
"אבל אמא," לונה נאנחה "אני רוצה קצת חופש!"
"לונה, אמרתי לך מיליון פעמים, יגלו את הפיות! זה יהיה כל-כך נורא"
"טוב, גברת שומרת על העולם" לונה קראה בציניות ונכנסה לבית הקטן והמסודר.
"אח, אמא, את משקיעה את כל חייך בכלום…" לונה מלמלה לעצמה לנוכח מראה הבית הנקי והמאורגן.
לונה לא עשתה כלום בחייה וכל הזמן העירה לאחרים על כך.
היא הסתכלה על החלון בשיעמום ואחרי כמה דקות של אי-עשייה קמה במשק כנפיים והתחילה לעוף. היא חזרה מותשת.
"איזה חיים כיפיים" אמרה בציניות.
"לונה, בואי תעזרי לי, אולי אלו יהיו השניות האחרונות שלך בחיים" אמא קראה לה כדי לשכנע אותה לעזור לה.
לונה התעלמה ממנה ושבה לחצר. אולי תמצא עיסוק מעניין.
משלא מצאה עיסוק חוץ מלרדוף אחרי חרקים או להיות עם חברות ששנאה, חזרה הביתה.

ואז בא מטאור ומחץ אותה.