זה לא אומר !כלום! פרק 3- מי עושה תוק-תוק בדלת?
נקודת מבט- דלית (:
האפשרות שהנערה תבליג בנועם על תקיפה, שלפי דברי "זאביק", לא נעשתה על ידיו, ובנוסף על נעילה בחדר במקום שלא מוכר לה- נראית כאפשרות אפסית לחלוטין.
פתחתי בפני עצמי שתי אפשרויות אחרות למתי שאפתח את הדלת: אפשרות אחת- לפתוח את הדלת בשקט ובזהירות ולגשת לנערה ולשאול אותה מה עובר לה כרגע במוח. אפשרות שנייה- לפתוח את הדלת בזריזות ולהתרחק אחורה, מגנה על עצמי באמצעות ידיי מפני ידיה שלה שנואשות לצאת מהחדר הסגור. הייתה לי הרגשה שכדאי לקחת את האפשרות השנייה. האם שמעתי רעש כרגע מכיוון אגף הנשים?
ילדה שמנמנה עם שמלה צהובה ושיער פזור מלא בסרטים ירוקים פרצה אל רגלי השמאלית. "דא-לית! בואי! מישהו עושה תוק תוק בדלת!"
שחררתי אותה מרגלי והלכתי במהירות אחריה. פניתי ימינה במסדרון, וכמובן מול הדלת של הנערה הכלואה. שקט?
"חומד, את בטוחה שזה היה מהדלת הזאת?"
"כן! כן! הוא מאחורי הדלת אבל עושה תוק-תוק!" ילדה אחרת צרחה אליי למרות שהייתי לידה, פניה מצוירות באודם בצבע האדום-דובדבן שהבאתי לאישה אחת היום.
שמחתי שזו הייתה הדלת הזאת. גם מפני שנוכל לאוורר את נשמתה של הנערה הכלואה, וגם מפני שזה היה המפתח היחיד בכיס שמלתי. "טוב, הנה אני פותחת."
הילדה עם הסרטים תופפה על ברכיה. נעצתי את המפתח בחור המנעול, ופתחתי את הדלת, מהירה.
"מטיאס, בוא לכאן עכשיו!!!"
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
היה נורא להביט במטיאס נמהר בכזו דחיפות, כאילו ג'פטו ראה את פינוקיו נהפך לחמור כמעט ומאוחר מדי. עכשיו אני מסתכלת על פניו השפלות כלפי בת הזוג החדשה שלו. "איך היא הגיעה לכאן?" הוא אומר לי בכבדות. "מיד כשפתחתי את הדלת ראיתי אותה ככה. אין לי מושג מתי היא בכלל הספיקה להתעורר".
"תתעוררי, נו בבקשה!" הוא מרים את קולו בייאוש. מתקרב אל פניה. "את חושבת שכדאי…"
"מה, להעיר את שלגיה? אתה בטוח שלא כדאי לשפוך עליה משהו?"
הוא לא מקשיב לחצי מילה שלי ומרים את צווארה כלפיו. הילדה עם הסרטים כמו קראה את מחשבותיי, רק בגדול יותר, יוצאת מאחוריי ובידיה דלי עם מים. בלי לתת אזהרה מוקדמת, היא הופכת את הדלי על הנערה שמקודם פיזרה את שערה האסוף, ועל מטיאס הצמוד אליה. נראה היה שמטיאס התעורר מחדש; הנערה כמו קמה לתחייה בישיבתה הזריזה עד כי כמעט ואי אפשר היה לראות שהיא בכלל קמה בעצמה לפני רגע. מעיניה בוקעות בריכות אור בצורתן על חזהו של מטיאס והיא אינה ממצמצת במשך כמה שניות בצורה מרתיעה.
אני נסוגה אחורה בבהלה, והילדה תופסת בשמלתי בחוזקה. "בדיוק! זה מה שקרה לה שם!" מטיאס בוהה בה. עכשיו אני מאמינה. והנערה מתרסקת בחזרה לשלולית המים, עיניה נעצמות . הילדה ששפכה את המים נסה בחיפזון החוצה, ולא טורחת לבדוק עוד מי דפק בדלת.
אחרי מבט קצר לעברה אני מסובבת קצרות את ראשי בחזרה, ונוכחת לדעת את הנערה מתעוררת (כנראה מתעוררת שנית) ומעיפה כמה מבטים מסביב, ואז בעיקר
צורחת
מול
אוזנינו
הכאובות.
בשלב זה אני נשענת אחורנית ונותנת לנערה לפרוק את נשמתה, באוזניים מכוסות.
כשהיא מפסיקה, כל החדר דומם, והנשימות הקצרות של כל אחד מהנוכחים בחדר ממלאת את החלל. "מי אתם?" היא שואלת תחילה. "מה זה המקום הזה? למה אני כאן? למה נעלתם אותי?" עיניה פעורות לרווחה ולא נדמה עוד ניצוץ אחד של אור .
"התעלפת" אומר מטיאס, ולפני שהוא ממשיך את משפטו, הנערה דוחפת את רגליה כנגדו ומתרחקת אחורנית. "מה קרה?" הוא מנסה להתקרב, ואני מתכופפת לידו. היא מקפלת את ברכיה וכורכת את ידיה סביבן. הוא מושיט את ידו לברכה השמאלית, והיא מתחמקת ימינה.
"אני לא נושך" מטיאס מגחך. סקרנות קצרה מתעוררת בראשי: הנערה הזו מבוהלת בגלל שהיא לא מבינה איפה היא נמצאת, אבל אולי היא מבוהלת יותר ממטיאס? אבל מאיפה היא בכלל הגיעה? היא מכירה את הסוג הזה של זאבים?
תגובות (0)