זה היה חלום, הוא הפך למציאות, ועכשיו זה סיוט! 4

למרות השלום, עדיין, כדיי להתקיים – צריך לאכול.
אבל דינוזאורים לא פגעו בדינוזאורים אחרים אם כוונתיהם לא לאוכלם.
הדינוזאורים הבשריים המשיכו לאכול את הצימחונים אבל מה שהשתנה, זה כשהם טפסו אותם, רוב הפעמים הם קודם חיבקו אותם ורק אז החלו לאוכלם.
כשקבוצת דינוזאורים הצליחו לעשות משהו הם נתנו כיף זה לזה.
בתי והחוקרים היו שמחים שקייקיי הטירנוזאורוס מגן עליהם – אבל לא לאורך זמן.
כשירד הלילה הוא היה צריך לחזור לביתו, שם חיכו לו אישתו וגוריו.
אבל לא כל הדינוזאורים הלכו לישון בלילה, היו כמה שזמן הצייד שלהם הוא בליילה, הרי כל הדינוזאורים ישנים ואפשר לאכול אותם מבלי שינסו לברוח (לכל דינוזאור הייתה דרך להגן עליו, כגון: קוצים, זנב פטיש, או זנב בעל שרירים חזקים).
ספאינוזאורים, וטירנוזאורי רקס ישנו בלילה, כי להם לא היה ממש ממה לפחוד חוץ מאחד מהשני.
אבל האחרים, הקטנים יותר, כן היו ערים בלילה.
החוקרים ובתי רצו לעלות על המטוס, כדיי לחזור הבייתה אך גילו להפתעתם הרבה שהנטס אינינו.
כלומר, הוא כן שם, אבל מפורק לחתיכות.
"המערה שלנו… עכשיו איך נהיה בטוחים?!" התחילה בתי לבכות.
"מערה! זהו זה!" אמר אחד החוקרים והוסיף: "בתי, את גאונה! נחפש מערה שבה נוכל לישון!".
החוקרים החלו בחיפוש המערה אבל לפתע: "דינוזאור!" קראה בתי הקטנה.
כל החוקרים ובתי החלו לרוץ לכיוון היער אך הדינוזאור היה מהיר מידי אז הם התפצלו.
כל קבוצה התחבאה עמוק בין השיחים והעצים, כי הטורפים שונאים צמחים.
אחת מקבוצות החוקרים (לחוקרים קראו ראם וקלרנס) הייתה הקבוצה שאחריה הדינוזאור הטורף רץ.
"הוא מפחיד אש!!!" קרא קלרנס.
"זהו זה! אש! מהר, תעזור לי לשפשף את הענף בחתיכת הגזע הזאת!" אמר ראם.
הם היו דיי רחוקים והחלו לשפשף את העץ, אבל הדינוזאור היה מהיר והיה ממש קרוב אליהם.
הדינוזאור הטורף התקרב, והתקרב, והתקרב והאש של החוקרים עדיין לא נידלקה.