זאב מוזהב (פרק חמש עשרה- סיום)

מאיה התעוררה בבית החולים, כשלצידה היו כל הלהקה ואיתן. "התעוררת?" ג'קסון העביר את ידיו על פניה. "מה קרה לי?" שאלה מאיה וג'קסון בלע את רוקו. "אני לא יודע, מצאתי אותך יחד עם מכשפה חצי מתה, כנראה שמשהו קרה שם, גם חצי ממיתרי הקול שלך נשרפו. הרופאים חושבים שאת נס מהלך כי הם פשוט מתרפאים בעצמם." צחוק נפלט מפיהם של מאיה וג'קסון. "חבר שלך אגב עזר לי מאוד, את צריכה להודות לו." אמר ג'קסון אבל מאיה החזיקה את ידו. "אל תלך," לחשה לעברו בקולה הצרוד וג'קסון נישק את שפתיה. "אף פעם."
"אני רואה שאת 'זוג עיניים יפות' מסתדרים מעולה." אמר איתן אבל מהר הרים את ידיו לביטול. "אל תדאגי, אני יודע הכול, על הזאבים, על המכשפה, אלפא לא אלפא." מיהר איתן להגיד. "חבר שלך דאג שאני ידע הכול. אגב, אני לא חושב שהוא משוגע, כי כשהגעתי מצאתי את רובין והיא הייתה דיי עקשנית עם המילה 'מכשפה' ו'אלפא' והמון דברים קראו שם כמו זאב ענק שחור ורצחני שהרג אותה, עזבי, אני מעדיף לא להיזכר…" מיהר איתן ומאיה הביטה בזאב השחור שלה, בג'קסון. "יש לי זאבים עקשנים, תדע לך." אמרה מאיה וכמה מחברי הלהקה יללו כמו כלבלבים ממושמעים. "אני יכול להגיד שעכשיו הם הכלבלבים שלך ושל ג'קסון, תראי איך זה נשמע 'הכלבלבים של מאיה וג'קסון'." כמה נחירות בוז נשמעו מעבר כתפו. אנחנו לא כלבלבים! נהמו וג'וני התקרב לעברה בעיניים מלאות דמעות. "אמרתי לך שאת פשוט האלפא הכי טובה שיש? "שאל ג'וני, קוטע מהר את השיחה שלהם. ג'קסון שילב את ידיו על החזה השרירי שלו. "סליחה ואני אלפא גרוע?" שאל מהר במרמור. "לא, אתה פשוט לא אישה יפה עם מוח בראש." אמר סת' מהר וג'קסון המביט בו בעיניים אדומות. "בסדר, בסדר מצטער!" לחש בשקט סת', מסתתר מאחורי ג'יימס.

דוד מתיו הציץ מפתח הדלת, הוא צלע לכיוונה של מאיה והיה דיי זועם. "מצאנו את הגופה של רובין, כנראה תפסו את הבן אדם הלא נכון, אחרי שחיפשנו אותה בבזה שלנו הגענו למסקנה שאין בכלל אף בחורה שם רובין סקוט שהייתה גרה בבית הזה." הודה דוד מתיו והחזיק את הפציעות שלו בכעס. "אני יודעת, היא גררה אותי לשם והודתה בפני…" שיקרה מאיה. היא ידעה שרובין כזאת אחרי הפעם השנייה שהיא חטפה אותה. "אני מצטער כל כך!" מאיה הבחינה בדמעות בזווית עיניו של דוד מתיו. "אני בסדר אתה לא צריך." אמרה כשהחזירה לו חיבוק אוהב. הוא דומה לאימה, עקשן ומלא תושייה.
אחרי זמן קצר האחות גירשה את כל הלהקה בכעס כי מאיה חייבת לנוח, כל הבנים החלו להתנגד ורק אחרי שמאיה לחשה בקול כי הם צריכים לעזוב הם הביטו במבט עצוב ויצאו. " ערה?" משהו לחש לה, מאיה פתחה את עיניה מביטה בחשכה המוחלטת ורואה את ג'קסון הוא הביט בה ובעיניו השתק, אור הירח המחייך. "כן," אמרה והתרוממה, ג'קסון התיישב לצידה ודחף אותה מעט לצד. "פני מקום," לחש לה והיא התגלגלה מעט הצידה, מפנה לעברו מקום. "לפני שעה וחצי מצאתי מכתב מהמבצר, הם הודיעו שהם מפסיקים לשלוח אחרייך רוצחים, הם הודיעו גם שהם ישימו עלייך עין." לחש לה באוזנה והזיז את הכרית מראשה, שם את ראשה על זרועותיו השריריות. "שישמו מציידי מאה עיניים," לחשה מאיה מתכרבלת בנוח על גופו של ג'קסון שפניו התמלאו לאט באודם. "אני מצטער שקרעתי את החברה הכי טובה שלך לגזרים," לחש ג'קסון והפנה את פניו הצידה, כאילו לא רצה להביט במבטה של מאיה, כאילו פחד שהיא תכעס. "על זה שקרעת אותה את לא צריך להצטער, אני הייתי עושה את זה במקומך." לחשה מאיה אבל זה לא היה הכול, ג'קסון בלע את גרונו בלחץ ונשם עמוק.
"מה קרה?" לחשה מאיה והתרוממה מעט, מביטה בג'קסון ששכב מתחתיה. "לא מצאנו את היצור שהיא שלטה עליו, יכול להיות שהוא מחפש אותך עכשיו. מצאתי עליו המון מידע. זה זאב חלל, שמעתי עליו רק שמועות ובחיים לא חשבתי שהוא קיים." לחש והצמיד את מאיה בפתאומיות לעברו. "בחיים שלי לא פחדתי כך, כשראיתי אותך שם, שוכבת על הקרקע וכולך היית בדם שלך. ראיתי שהגרון שלך שרוף ועוד החבר שלך ילל כמו בחורה!" מאיה צחקה כששמעה על איתן, זה התאים לו.

"אני יודע שזה מאוחר מידי אבל אני באמת אוהב אותך, ברגע שראיתי אותך שם הבנתי את זה, הבנתי שאני פשוט התנהגתי כמו טיפש ואף פעם אני לא יסלח לעצמי על זה." מאיה משכה את עצמה לעברו, מנשקת את שפתיו נשיקה ארוכה והוא חייך לעברה. "אתה לא טיפש, פשוט קשה הבנה," צחקה לעברו והוא צחק לעברה את הצחוק הגס והמחוספס שלו, זה צחוק גס אבל אמתי ומאיה לא יכלה לעמוד בפניו. "היא נשקה אותו פעם נוספת והרגישה עייפות מסוימת שמשתלט על גופה. "תישאר כאן? בבקשה?" לחשה מאיה, ג'קסון נישק את מצחה בנשיקה ארוכה ונעימה ולחש לה : "אני אף פעם לא ילך, "
***
בחלומה היא עמדה עם חמשת הזאבים שלה: סת', ג'וני, ג'יימס, כריס ומקילה. ג'קסון עמד לצידה, מחזיק את ידיו מתחת לחזה השרירי שלו. הם התחילו לרוץ רק מאיה נשארה בצורה המקורית שלה כשמסביבה כל ששת הזאבים שלה.