זאבים- פרק 4

—
״היי גבר״ שמעתי את קולו של ליאון.
״היי״ התחלתי לפיקוח את עיניי ולהתיישב.
״אוץ׳, הראש… הכו בי עוד פעם עם נבוט קסום?״ ראשי כאב כאילו מישהוא זרק עלי כידון, ועשה בראשי חור ענקי… או נבוט קסום.
״גם לי זה קרה. אז?״
״מה?״
״הם נתנו לך את המתנה?״
״כן… נראה לי… אני לא בטוח״
״תנסה להשתנות לזאב״
ניסיתי לחשוב על עצמי כזאב, על זאבים, ועל כל דבר אחר שעוסק בזאבים, אבל שוב דבר לא אירע.
״זה בסדר. זה קשה, תצליח בסופו של דבר. לי לקח שבועיים עד שבכלל הצלחתי להוציא טפרים ושניים,״ ליאון צחק ועודד אותי. ״אם לא תמות, אוכל ללמד אותך איך לחרוט בלטינית את השם שלך על האבן…״ הוא לחש, המילה ׳אם׳ בצירוף עם המילה ׳תמות׳ הדאיגה אותי.
״היה שם איזה אחד מאוד נחמד, בטובו הוא הסכים לא להחריף אותי כשאמות, איזה כיף אה? אני אהיה דג מלוח! חלום שהתגשם!״ אמרתי בציניות.
״עדיף להיות מלוח, את החריפים אוכלים לאט.״ אמר ליאון, אבל לא נראה שהוא מתבדח…
***
נ.מ
אליסון
—
התעוררתי בתוך מערה, איך לעזאזל הגעתי למערה? המערה נראתה כמו כל מערה רגילה, רק עם שורת צוקים מחוברים מלפני. יללה פילחה את האוויר הצח, וכחמישה זאבים הופיעו מולי. השמאלי ביותר היה אפור עם נגיעות לבן בכפות רגליו, ובאפו. הימני לו היה בצבע זהוב, ועניו אפורות, מלאות בסקרנות. ואת השאר לא הצלחתי ליראות, ערפל סבב אותם. אך את הזאב בחזית הצלחתי, זאב חום אדיר נישא שם בגאווה מאיימת. הפחד געש בי. נפלתי על הרצפה, וההתנגשות עשתה הד שצלצל באוזניי. מרוב פחד מצאתי את עצמי מתפללת שזה חלום רע, או לפחות איזו מתיחה ממש גרועה.
׳אנחנו לא כאן כדי לפיגוע בך, אליסון׳ שמעתי קול במחשבותיי. איך הוא יודע את שמי? ואיך זה שהוא מסוגל לדבר? ולמה הוא מדבר? ולמה אני לא בורחת?
המשכתי ליבכות. הזאב שעמד בחזית, זאב חום-אפרפר – לאחר שראיתי אותו טוב יותר – זינק לעברי, נראה ששלושה אחרים רצו לקפוץ אחריו אך הוא נהם לעברם והם זעו בשקט במקומם, הנחתי שהוא אמר להם ׳אם תזוזו צעד אחד, אני יעשה מכם נקניקיות!׳ ,
׳סליחה על כך שאנו מפחידים אותך, הלורדית, אך נשלחנו על ידי אימך בכדי לאמן אותך, נסביר לך הכול… אבל היכן הנימוסים שלי? שמי הוא רונן, אני מנהיג את הלהקה. אך אל חשש, זאת רק חוליה קטנה ממה שאני מנהיג…׳ אבל זה לא עודד אותי כלל, זאת רק חוליה? הנחתי שמי שדיבר בקול העמוק והגברי, היה הזאב החום שבחן אותי בעיניו האפורות. ״אמא שלי מתה! אני בטוח חולמת, לא ייתכן שחבורת זאבים מדברת,״ לחשתי, ׳צר לי לאכזב אותך, אליסון, אבל אנחנו דוברי אמת, לצערך׳ שמעתי קול אחר, צעיר בהרבה, כאילו מדבר עימי נער, והזאב הזהוב קפץ לעברי. הזאב השפיל ראשו, ׳בראיין, חזור למקומך׳ נהם האלפא (כך הבנתי) החום לעבר הזאב הזהוב, בראיין כנראה. ׳לא, אני חלמתי זאת, אבא!׳ נהם בראיין, ובמקום הזאב הופיע מולי נער, זהוב שיער, בעל עיניים אפורות, כעיני הזאב. ואז קרה הדבר המטופש ביותר שעשיתי, התעלפתי…