זאבים – פרק 24

פרק 24 – הזאב הגדול והרע
נ.מ אד
לא שאני שונא את אליסון. היא אחלה. אבל באותו הרגע רציתי לחנוק אותה.
היא סיפרה לי כיצד פגשה את האלה הזאבה, את הבנים שהקימו את רומא, ויותר מכל, איך אני אנהיג צבא של זאבים לקרב כנגד מפלצות אגדיות. רוב הזאבים שיוצאים לפרא מתמודדים עם מפלצות רומאיות פה ושם. אבל אני אהיה בחזיתו של הצבא, ומאחוריי עשרות זאבים. רק המחשבה עוררה בי בחילה וחרדה בו בזמן. וגם הרצון לחנוק את אליסון, מן הסתם.
אליסון הביטה בי במבט תמה, ״אתה בסדר?״
״יחסית לי ששמע שהוא הולך להנהיג צבא זאבים? אני סבבה.״
היא חייכה חיוך מתנצל, ומובך.
״לופה המעצבנת.״ היא רטנה עם נימת צחוק.
״היא סיפרה לך אם לשאר יהיה חלק בזה?״
היא נדה בראשה לשלילה, והחלה להתעניין בנעלי הצבא שלה.
״טיפים? למשל איך אני בדיוק אוביל צבא לקרב?״
״לא. אולי היא מנסה להרוג אותך בלי רגשות אשם מיותרות.״ היא חייכה חיוך מטופש.
המחשבה על הזאבה צוחקת בשמים, עם ערמת פופקורן בן אלפיים, ומשקה מוגז, בזמן שאני נלחם בשדים עוררה בי זעם, ובלבול.
״את ממש עוזרת…״ רטנתי וגלגלתי את עיני.
״ואני אמורה להשיג לנו בעלי ברית, ואם יבגדו בנו זאת תהיה אשמתי, איזה סידור? אתה תמות על ידי מפלצות, ואני אמות מבושה.״ היא גיכחה. תהיתי איך היא מסוגלת לצחוק, אבל אז נזכרתי שזאת אליסון.
״את סיפרת למישהוא?״
״נראה לך? הם יעופו על הרעיון שיצילו את העולם הזאבי. ויש עוד משהוא…״ הוא החלה לומר אבל עצרה בעצמה, ״לא משנה. יש משהוא אחר שמאוד מטריד אותי, היא אמרה שנלחם במלחמה ובשפיכות דמים גדולה, ואין לנו מושג נגד מי אנחנו נלחמים.״
״אז היא מבקשת מאיתנו להלחם בלי פרטים על המלחמה?״
היא הנהנה, ״אחלה אמא, מה?״
״לגמרי.״ ואז עלתה בי שאלה, אם יש לי שתי אימהות, זה אומר שנולדתי משתיהן? הדחקתי את המחשבה הזאת. הייתה לי אמא אנושית והיא עדיין קיימת, ואני ממש לא מתכנן לאמץ לי לאמא אלה פרוותית וחסרת תקנה.
״אנחנו צריכים לחזור,״ היא קמה ותפסתי בידה.
״על מה את ובראיין דיברתם? את נראת… נסערת מאז״ היססתי, קווית שהגיתי את המילים הנכונות. יש לי מספיק קרבות, ואני לא מעוניין באף קרב מהרשימה הארוכה.
״הוא אמר לג׳ייק משהוא שביקשתי ממנו לא להגיד לאיש.״ היא ניערה ממני את ידי וחזרה לעבר הלהקה במבט ידידותי.
תהיתי אם היא מאשימה את עצמה על המלחמה. עקיצות כעס התרוצצו על גבי כשחשבתי על המלחמה, מבקשים ממני לסכן את חיי, בלי לומר לי דבר.
רציתי להאמין שאליסון לא מגלה לי הכל, אבל היה ברור שהיא מספרת לי הכל לגבי לופה.
אליסון היא כמו אחות קטנה בשבילי. לא רציתי שתפגע, או שכל אחד אחר יפגע.
נזכרתי על אחד משיעורי ההיסטוריה שלנו, בו דיברנו רק על מלחמות חשובות בעולם. תהיתי אם זאת מלחמה שתיזכר שנים על גבי שנים. קוויתי שיום אחד אשב כסבא, ואספר לנכדי כיצד נלחמתי בגבורה בצבא מפלצות, ולא אהפוך לגוויה חבולה. אני מניח שיכתבו: ״מת על ידי אמא של חברה שלו? שבמקרה גם אלה רומית פרוותית.
נאנחתי. כל כך הרבה קרה היום, ואני אפילו לא רוצה לחשוב על מה יקרה.
***
מצב הרוח היה מרומם, אם ידעו שהם ילחמו בצבא מפלצות, זה יהרוס הכל. תהיתי מתי אליסון מתכננת לנפץ את תקוותיהם, או שהיא רוצה שאני אעשה את העבודה המלוכלכת.
הבטתי בלהקה, כולם ישבו סביב שולחן פיקניק סמוך למלון, קליאו התיזה גלידה נמסה על מייסון וכולם צחקו יחד, אפילו אליסון.
תהיתי אם הם ימותו. מחשבה מזוויעה למידי, אה? אם להודות באמת, קוויתי שאליסון תגיד ״עבדתי עלייך! היית צריך לראות את הפרצוף שלך!״ והצטערתי שכל זה לא שקר אחד גדול. קוויתי בסתר ליבי שאני לא זאב, שאני לא חלק ממלחמה. אני בסך הכל בן שש עשרה, והעולם כבר רוצה להרוג אותי. איזה יופי. הבטתי על ת׳ורן הקטנה, ודמעה נזלה בעיני. האם היא תקריב את עצמה במלחמה? האם היא תראה את חבריה נופלים בצרחות מחרישות אוזניים? לא איחלתי לאיש יעוד כזה. עקיצת אשמה דקרה בליבי, כשחשבתי על ת׳ורן וחבריי צונחים אחד-אחד ומתים בדרכים איומות.
קיללתי חירשית.
נראה שאריק שם לב אליי, ושאל ללא קול ״אתה בסדר?״
הנהנתי לאות אישור, עם חיוך ידידותי.
הוא חזר לעיסוקיו, בהפיכת הנייר לברבור.
האם אני אנהיג את הלהקה?
ידעתי שבראיין וג׳ייק מנהלים מלחמה בצללים על המעמד, אבל האם אלחם בהם?
התפללתי בליבי שלופה התכוונה לקרב במטפורה, אבל הסיכויים לכך קלושים.
״גם אתה בדיכאון?״ קול מוכר הקפיץ אותי, קליאו עמדה לידי.
״על מה היא דיברה איתך שאתה בכזה דיכאון?״ קליאו שאלה, ונימת דאגה בקולה.
״סתם. לא משהוא שאמור להטריד אותך…״ אמרתי, אבל האמת היא שזה משהוא שעוד אמור להטריד אותך, מאוד. אבל אני ואליסון שומרים מכם סוד ענקי. ולופה שלחה אותי להנהיג אתכם לקרב במפלצות. לא משהוא מיוחד. רציתי לפרוק עליה הכל. אבל זה לא יהיה הוגן כלפיה.
״אד״ היא הרימה גבה לעברי, בצורה קצת מאיימת. אבל איום לא התאים למראה שלה. היא קלעה צמה בשערה האדמוני, ועיני הברקת שלה נצצו כשאור השמש פגע בהן. נגלו לעיני נמשים קטנים על
״זאת האמת.״ התעקשתי, והסרתי מבטי מפניה.
היא בחנה אותי, והרימה ידיה בכניעה, ״בסדר.״ אבל הניצוץ בעיינה אמר שהיא לא תרד ממני.
היא חזרה לחבורה ואני אחריה.
נאנחתי.
לא רציתי להפריע לאליסון. אבל מאוד רציתי לדעת מה מטריד אותה. והיחידים שיודעים זאת אלה בראיין, וג׳ייק.
רמזתי לבראיין בראשי לבוא.
״אליסון נראית נסערת. על מה אתם דיברתם?״ שאלתי אותו ונעצתי בו מבט.
״משהוא אישי״ הוא מלמל,
״זה לא ממש אישי אם חלקת אותו עם ג׳ייק.״
״היא סיפרה לך?״ הוא פער עיניו, ואז נירגע ״כמובן שהיא סיפרה לך…״ הוא מלמל,
״על מה דיברתם?״
״הבטחתי לא לספר״
הרמתי לעברו גבה,
״אם היא לא סיפרה לך בעצמה, היא כניראה לא רוצה שתדע. הזאב הגדול והרע, זה מה שאתה. כל מה שצריך זה שהצייד יראה לכיפל׳ה את המפלצת.״ הוא נעץ בי מבט זועף והסתלק.
אולי זה נכון? אמר חלק בתוכי, מה אם אליסון לא בוטחת בי מספיק כדי לספר לי מה מעיק עליה? ולמה היא סיפרה אותו לבראיין, שהיה כמעט זר בשבילה?
ואז מחשבה אחרת נחקה, מה אם היא מכירה את בראיין והיא לא אומרת? כל השאלות עשו לי עיסה מהמוח אז הדחקתי אותן.
התיישבתי לצד ליאון.
כולם צחקו מהבדיחות שלו ושל אריק.
הבטתי על גרים שישב לו על כתפה של אליסון.
תהיתי אם הוא עצוב שאינו מסוגל לדבר בשפתנו.
ואז מבטי נדד אל אליסון, היא ניראתה קשוחה בז׳קט עור שחור, כובע ניו ג׳ירזי, והחיוך המבטיח שלה. כמו אלפא אמיתית, חלק בי חשב לעצמו. קוויתי מאוד שהיא לא אלפא, אם כן. היא תיאלץ להיות החברה של ג׳ייק. מחשבה מזוויעה, כי הם לרוב לא הגיעו להסכמה. לא הייתי מסוגל לדמיין את אליסון יושב בפיקניק רומנטי עם אחד הזאבים כאן.
מבטי הועבר כעט אל ליאון, שלבש חולצה לבנה, עם קפוצ׳ון, ומכנסיים קרועים.
הוא חייך כמו משוגע כשתיאר באוזניי בראיין כיצד אליסון קרעה אותי באחד על אחד.
חייכתי לעברו כאשר ראיתי ניצוץ נרגש בעיניו.
כולם נראו מאושרים.
וחייכתי.
״מה דעתכם על איזה ציד טוב?״ אמרה אליסון.
״קדימה, אם ככה״ זינק ליאון על השולחן והפך לזאב.
***
הפעם תקפו אחד עם שישה חודים,
היה קל, בערך. אפילו ת׳ורן הצליחה להשתתף.
מכיוון שג׳ייק הוא האלפא, הוא הראשון שאוכל, והאחרון שנותן נשיכה קטלנית בגרון.
הוא לא נתן לאף אחד לאכול עד שגמר. לא שזאת אשמתו, זה פשוט זאב האלפא שבו.
הוא המשיך לנהום לעבר בראיין, הזאב הזהוב היה מועמד לאלפא. ואם יקח את מעמדו לפני כל הלהקה זה יהיה משפיל.
בראיין ויתר על ההזדמנות שבה הוא וג׳ייק זאבים ואכל במרחק כבוד מג׳ייק כמונו.
אליסון לקחה פיסת בשר קטנה והלכה הצידה.
ת׳ורן, שהייתה בת שנה בשנות זאב. שיחקה עם פיסת פרווה בצד.
בראיין ומייסון רבו על חתיכת בשר.
ג׳ייק שכב לצד הגוויה, ואכל.
קליאו, אייס, וג׳ייק, גם כן שכבו לצד הגוויה ואכלו במרחק כבוד מג׳ייק. ליאון לקח חתיכת בשר קטנה והחל לאכול.
לי לא היה תיאבון.
ליאון, הזאב האפור, ניגש לעבר הזאב השחור. ושניהם הלכו יחדיו לעבר אזור אחר של היער.
בראיין פלט נהמה חירשית, למראה שני הזאבים ההולכים, אבל ידע שזה לא ממקומו לצאת אחריהם, אז חזר לעיסוקיו.
היינו להקה קטנה, לרוב להקות זאבים גדולות בנויות מ14 או 17 זאבים עד 20 או ליפעמים אפילו 27. אבל בגלל שאנחנו לא זאבים ולא אנשים, הלהקות קטנות יותר, אלו שמתחילות לפחות. במחשבה הזאת ניסיתי להדחיק את מה שאמר לי בראיין.
״אם היא לא סיפרה לך בעצמה, היא כניראה לא רוצה שתדע.״ הוא אמר לי, וקולו הדהד בראשי.
כבר לא שמעתי את ת׳ורן מתרוצצת, או את הנהמות, או כשגושי הזנב שחתכו את האוויר, רק את קולו המהדהד.
נהמתי, הזאב שבי השתוקק לצאת לחפש תשובות.
ריסנתי אותו.
ליאון ואליסון חזרו, ליאון ניראה כועס והעיף מבטים כעוסים לעבר האלפא ובראיין.
רצתי בקשיחות לעבר אליסון, וזה הפתיעה אותה כי נשמעה נהמת אזהרה.
׳את סיפרת לו?׳ נהמתי,
׳מה?׳ היא נהמה בהתגוננות.
׳את מה שסיפרת לבראיין, את מה שלא סיפרת לי?׳
׳אתה רוצה את האמת לגבי הסוד הקטן שלי? תשאל את בראיין.׳ היא נהמה והסתלקה.
אם להגיד את האמת, רציתי להגן על אליסון. ידעתי שמשהוא מעיק עליה וניחשתי שזה קשור לבראיין.
תהיתי אם הוא איים עליה, או פגע בה.
׳בראיין,׳ אמרתי בנימה נחמדה.
הזאב הזהוב נכנס בעקבותי ליער.
מיד זינקתי עליו וקרקעתי אותו לאדמה.
בראיין נהם והתפתל.
׳מה עשית לאליסון?׳ נהמתי.
׳כלום. עכשיו רד ממני!׳ הוא נהם וניסה לנשוך אותי אבל לא נתתי לו לזוז.
׳היא נפגע ממך. סיפרת לג׳ייק משהוא שלא היית אמור. מה זה?׳
׳כמו שאמרתי. אסור לי לספר.׳
׳אבל סיפרת.׳
׳תעשה לי טובה. אם היא לא סיפרה לך ולי כן. אז היא לא בוטחת בך.׳
׳ועכשיו גרמת לה להיות עצובה ונבגדת. אולי בגללך היא מרגישה רע ושהיא לא יכולה לבטוח בי. בראיין, היא אמרה לי לגשת אליך.
עכשיו תגיד לי, מה סיפרת לג׳ייק?׳
׳אני מעדיף למות מאשר לגלות לך.׳ הוא נהם ושרט את בטני. החנקתי יללת כאב.
׳תקשיב לי טוב. עדיף שאתה תספר לי מאשר ג׳ייק נכון? אולי הוא יהיה יותר אדיב לנדב את המידע. תחליט, אתה, או הוא.׳
׳תן לי קודם להתייעץ עם אליסון. זה שלה אחרי הכל.׳ הוא נהם. והפיל אותי ממנו. ואז אחז בצווארי,
׳אל תהיה חטטן. אם אליסון לא סיפרה אז-׳
׳נראה לי שהיא מספיק בוטחת בי כדי לספר לי על לופה.׳ נהמתי והוא נראה מופתע,
׳היא לא סיפרה לך שפגשה את לופה? וואו, היא כניראה בוטחת בי יותר כדי לספר לי על לופה. היא לא סיפרה לך, מה? אני מבין אותה.
גם אני לא הייתי בוטח במפר שבועות סידרתי.׳ נהמתי והסתלקתי. מותיר מאחורי זאב פצוע, זאב פצוע ופחדן.
***
נ.מ אליסון,
ראיתי את שערותיו של אד סומרות, והוא כולו דרוך. ואז יצא בראיין, הוא ניראה קצת יותר נינוח.
נהמתי לעברו והוא השמיע נהמה חירשית.
ליאון התקרב אליי ואוזניו הצליפה מצד לצד בעצבנות.
׳מה יש, ליאון?׳
׳השלשה האלה עוד יהרגו אחד את השני, גם מרגישה… במתח?׳ הוא ילל חירשית.
כל הלהקה חשה במתח בין השלשה, כולם חזקים, כולם זאבי ראויים, כולם שונאים זה את זה.
ג׳ייק הוא האלפא הנוכחי. הוא כבר יודע שבראיין מפקפק בו, ואד שונא את בראיין משום מה.
אולי אם אד יעזור לו לקבל תמיכה, הוא ימונה לביטא. ואז מייסון ישנא את אד.
בראיין נועד להיות מנהיג, מה שמגביר את הלחץ הגובר.
כל עוד אין זכר אלפא טוב, אין ביטחון.
והדרך היחידה להראות ביטחון הוא להיראות שהם האלפא הטוב ביותר. וזה יסבך את הלהקה בעוד יותר צרות.
נהמתי, לא סבלתי את המחשבה של מלחמת אחים.
׳אני יודע… במי את תומכת?׳ שאל ליאון,
׳אני לא תומכת. שילכו לעזאזל.׳ נהמתי,
ליאון חייך חיוך זאבי, ׳חבל שאת לא אלפא לבדך. את תוכלי להיות אלפא טובה בדיוק כמו בראיין או ג׳ייק.׳
׳אבל זה לא יקרה.׳ הבטתי על הזאב האפור,
׳למה לא?׳ הוא התיישב והעיף בי מבט תמה.
׳כי אני לא חזקה כמו בראיין או ג׳ייק. והם בחיים לא יאשרו את זה.׳
׳יש לך את תמיכת הלהקה, כולם אוהבים אותך. יש לך מוח וגם כוח.
את האלפא המושלמת.
אם את שואלת אותי-׳
׳ואני לא שואלת אותך, מתוך ביטחון עצמי.׳
׳את צריכה ללכת להעיף להם נשיכה שתרגיע את הרוחות. הם מכבדים אותך.׳ הוא נשמע רציני.
׳זכה רעיון,׳ חייכתי לעברו והוא העיף בי מבט מבוהל.
קמתי והתקדמתי לעבר השלשה.
׳ג׳ייק, בראיין, אד. יש לי איזו שיחה איתכם.׳
חייכתי חיוך קטן למשמע היללה החנוקה של ליאון מאחורי.
התכנסנו בתוך היער.
׳טוב, מה הקטע? אתם מתנהגים כמו חבורת גורים.׳ נהמתי,
ג׳ייק נהם לעברי באזהרה, ובראיין נהם לעברו. ואד נהם לעברם.
׳רואים? מה יש?׳
׳הם כועסים עליי בגלל שסיפרתי לג׳ייק משהוא שלא הייתי אמור לספר,׳ בראיין אמר,
׳בדיוק. ואני רוצה לדעת מה זה.׳ נהם אד על בראיין,
׳ובראיין מפקפק בי בתור האלפא שלו. וכך גם אד, בדרכו.׳ נהם ג׳ייק.
׳אד, בראיין יודע משהוא שאני לא יודעת על עצמי. והוא לא מספר לי.׳ נאנחתי, או פלטתי אוויר בצורה כבדה מאוד.
׳אז אתה שיקרת לי!׳ נהם אד על בראיין, הרגשתי במתקפה המתוכנת.
׳את לא יודעת?׳ שאל ג׳ייק,
׳אין לי מושג אפילו מה זה.׳
׳בראיין, היא בסכנה, מגיע לה לדעת.׳ אמר ג׳ייק,
׳אספר אם תגידו לי מה זה המפגש עם לופה שסיפר לי אד.׳ נהם בראיין.
׳סיפרת לבראיין על לופה?׳
׳תירגעי. זה אפשרות סחיטה מעולה.׳ חייך אד.
׳לא סוחטים זאבים בלהקה שלי, במיוחד לא חברי להקה.׳ נהם ג׳ייק,
׳והבטחות מותר לשבור?׳ נהם אד,
׳איזו הבטחה?׳ נהם ג׳ייק.
׳הבטחתי לאליסון שלא אגיד דבר בנוגע ל-אתה-יודע-מה.׳ בראיין נהם והתחיל לצעוד במעגל בעצבנות.
׳והוא גם שקרן!׳ נהם אד,
׳בראיין, מה זה הסוד הענקי שלי?׳ נהמתי והוא נהם לעברי גם כן,
׳אסור לי.׳
׳אני לוקחת ממך את ההבטחה שלך. עכשיו דבר.׳
׳אני אגיד.׳ ג׳ייק אמר.