זאבים – פרק 15 ו16

פרק 15
נ.מ אד
—
אליסון. היא הייתה הבן אדם הכי מעצבן, אפילו יותר מליאון. היא הייתה סקרנית, פזיזה, והיה לה מין מבט בעניים שאומר ״אם תעשה צעד אחד שגוי, אני אחנוק אותך.״ יש לי חברים מה-זה טובים.
גרים ישב לה על הכתף וקרקר לעצמו. הנחתי שאומר ״מי זה האידיוט הזה שהיא מדברת אליו?״ כי הוא הביט בי במבט עצבני. לרגע נראה שהוא רצה לעקור לי עין. עדיין יש לי שתיים. אני מניח שזה בגלל או שאליסון הייתה הורגת אותו (בהנחה שאני לא אעשה את זה כבר) או בגלל שחשב שאני לא שווה את המאמץ.
״אוקיי. אבל יש לנו את הבעיה של השם״ היא ניסתה להפיל אותי.
״אלי, זה שם אנגלי-אמריקאי לא? ושם דיי נפוץ.״ אמרתי עם חיוך ניצחון קטן. היא פתחה את הפה להגיד משהוא אבל עצרה בעצמה. היא העיפה מבטים עצבניים לכל עבר.
״מה יש?״ שאלתי.
״אתה מודע לכך שיהרגו אותנו על הטעות הכי קטנה.״ היא אמרה והביטה בי מבט עצוב. משהוא שלא התאים למראה האמיץ שלה. היא הייתה הנערה המרדנית בכל חבורה שבכל סרט הפתקאות מצליח. היא לא בוטחת בי עדיין. אילו אומר דבר שגוי אחד…
***
המחנה היה ממוקם בעמק קטן. אז עמדנו על אחת הגבעות שצמודות להרים. ציפיתי לקבלת פנים חמה מפני שומרי המחנה. או קרה, תלוי מה המצב רוח שלהם.
״נו?״ היא הביטה בי בצפייה.
״חכי כאן.״ אמרתי ונכנסתי לעמק הרחב והחשוף שעמד מולי. עצי אשוח הקיפו את המקום, זה כמו אחו, רק בלי נחלים. כמו טיול לא-שנתי באמצע שום-מקום. הלכתי לעבר המרכז של הלהקה שלי. דרומה.
אתם בטח חושבים לעצמכם ״הם בטח יקבלו אותו בחום ובדאגה!״ אז לקליאו ולמלחייה שלה היה פרוש חדש ל׳חום׳ ו׳דאגה׳.
ברגע שנכנסתי היא זרקה עליי מלחייה. והחלה להטיח עלי שלל קללות. אני דיי בטוח שכמה המציאה בו זמנית.
אחרי שנרגע היא זרקה עליי עשב, והתיישבה.
״למה זה היה טוב?!״ שאלתי והרמתי את מבטי לעברה.
״אתה הפחדת אותנו למוות! איפה היית?!״ היא שאלה והביטה בי במבט שגרם לקללות להראות נחותות.
״היית עם כמה ציידות. הן רוצות לכרות ברית. לא משהוא מיוחד״ אמרתי.
״ציידות?״ היא שאלה והעיפה מבט לחוץ לעבר פתח האוהל הצחור.
״לא משנה״ העפתי מבטים לכל עבר, ״איפה השאר?״ שאלתי.
״הם יצאו לגשש. נשארתי כאן למקרה שתחזור. וגם היה את עניין התאונה הקטנה…״
״תאונה?״
״ קרסול נקועה. עד מחר אהיה בסדר״ היא אמרה.
ישבנו וחכינו. החלפנו סיפורים מצחיקים עוד כשהיינו ללא הידיע שאנחנו חלק משושלת אצילית של זאבים לוחמים.
מייסון היה הראשון להכנס לאוהל.
״מה? איפה היית?! אני ארצח אותך״ הוא אמר בחצי תמיהה חצי בטחון.
״תרגע מייסון. הוא היה בשליחות בריתות.״ הצילה אותי קליאו, עם מבט שחצני על פניה.
״אחי. אנחנו הכפלנו את החיפושים בגללך. חשבנו שנחטפת או נפצעת או…״ הוא השתתק. כבר יכולתי לנחש את המילה הבאה.
אחרי שהסברתי לכולם על מה שקרה לי ביומיים האחרונים, החלטתי להגיע לעניין אלי(סון).
״בואו, יש משהיא שאני צריך להכיר לכם. ליאון, אכפת לך אם נצא לשיחה פרטית לכמה דקות?״ שאלתי והוא הנהן.
***
״זאת אלי.״ הצבעתי על המקום שבו השארתי אותה.
״אלי היא סלע?״ שאל ג׳ייק, וחיוך ציני על פניו.
״אני נראת לך כמו איזה סלע?״ שאל קול מלמעלה. שם ישבה לה אליסון, וגרים על כתפה הימנית.
״את אלי?״ שאלה קליאו.
״כן. אני אלי. והעורב הוא גרים.״ אליסון, כלומר אלי אמרה. גרים בתשובה עופף בגאווה שחצנית מסביב לעץ, ונחת על ענף.
״לא יפה״ אליסון תקעה בו מבט מיואש.
״מה?״ שאל מייסון, ״מה קרה לו?״
״הוא אמר שאתם… איך הוא ניסח את זה? זאבים קרחים בצורה שגורמת לו להקיא איזו תולעת״ היא אמרה והביטה במייסון במבט מתנצל.
מייסון העיף מבט בגרים שניקה את נוצותיו, ״גם אתה לא שיא היופי, ציפור״ הוא גער בעורב.
״טוב. מה אתם מבטים בי ככה?״
״איך הגעת לשם?״ שאל ג׳ייק.
״בעזרת הרגליים שלי.״ הוא גלגלה עיניים, כאילו זה מובן מעליו.
ג׳ייק נעץ בה מבט מעוצבן, אבל נרגע די מהר.
״אה… ואד הציע שאצטרף ללהקה שלכם.״ היא אמרה והרגשתי שכל העולם צופה בי כשאני עושה את הדברים הכי מביכים בעולם.
ג׳ייק העף בי מבט רגוז אבל הפנה מהר מאוד אל אליסון בחמלה.
״ומה יש לך לומר?״ שאלה קליאו.
״מה יש לי לומר? מה שיש לי לומר זה שזה רעיון פשוט מטורף, לא בקטע הטוב. אני כבר יודעת לצוד, להשתנות. אני התחלתי כזאב בודד. ואז הוא הגיע, וחשב שהלהקה שלכם תשמח לקבל אותי. אמרתי לו שזה רעיון פשוט משוגע. וגרים מסכים איתי לפרוטוקול״ היא אמרה וחיוך גאה על פניה.
אה. ורציתי לחנוק אותה.
״אם ככה, ברוכה הבאה״ אמר ג׳ייק. וקליאו חייכה חיוך מקבל, מייסון המשיך להעיף מבטים רצחניים בעורב, ואליסון חייכה לעצמה חיוך מרוצה.
״לא אמור להיות אתכם איזה ליאו?״
נקודה רגישה. לא טוב.
״כן… ליאון. המנהל בקש ממנו לדווח לגבי משהוא. הוא גשש. נכיר בינכם אחר כך.״ אמר ג׳ייק.
״טוב. אז?״ היא שאלה בצפייה.
״אז-מה?״ שאל קליאו.
״בפנים או בחוץ״ אלי שאלה.
כולם הביטו בג׳ייק. חוץ מאליס- מאלי.
הוא בחן אותה והיא תקעה בו מבטים.
״אני זקוקים לאקשן. נראה שיש לך אותו.״ הוא חייך והם החליפו כיפים.
גרים גרגר/נחר. הנחתי שהוא מנסה להאנח ביאוש.
״גרים, אני די בטוחה שהם לא עד כדי כך גרועים. תן להם הזדמנות. הם כמו משפחה משנית.״ נזפה אליסון בעורב הכחלחל.
מייסון נסוג. הוא כנראה לא אהב את הרעיון שיגור עם עורב בעל בטחון עצמי גבוהה ומעצבן.
אלי עשתה פרצוף. ״גרים לא כזה גרוע, הוא פשוט לא טיפוס של חברים טובים. אתם בסוף כן תסתדרו. עד אז, תשתדלו לא לעקור למשהוא עין.״
״אני מאוד אוהב את העין שלי״ מלמל ג׳ייק.
״גם אני. את שלי כלומר.״ הסכימה קליאו.
״אני כבר מכירה את אד״ רמזה אליסון.
וכולם החלו למנות את שמם.
״טוב חבר׳ה. אני אלך לבדוק את האזור״ אליסון העיפה מבט במחנה.
״לא!״ צעקתי ומיד השתתקתי כאשר כל המבטים הועפו אליי.
אליסון הרימה גבה שחצנית.
״יש שם כמה זאבים מהלהקה הראשית.״ הסביר ג׳ייק. והיא מיד קפאה. ולאחר כמה דקות חזרה לעצמה בהדגה.
״טוב נו. אז מי יראה לי את המקום?״ היא שאלה.
״אנחנו כבר מאחרים לגישוש. ואד צריך להשלים כמה וכמה שעות עבודה. אני מניח שקליאו תוכל לעזור. מייסון, לך לקרוא לליאון.״ פסק ג׳ייק.
״קדימה אלי.״ חייכה קליאו, והובילה את אליסון לעבר אוהלים…
—
פרק 16

נ.מ אליסון
אתם בטח שואלים ״איך הלהקה?״ אם תשאלו אותי, הייתי מנסחת אותך בתור להקה קטנה ולא מזיקה לשאר הלהקות. בלהקה שהייתי בה היו איזה ארבעים ומשהוא זאבים. כאן, רק שבע. כולל אותי.
אם הייתם שואלים את גרים, הוא היה מנסח אותם בתור… אולי עדיף שלא אסביר.
אז יש את מייסון, ג׳ייק, אד, קליאו, וליאון.
״אז זהו.״ קליאו אמרה וחייכה.
״תודה קליאו. תגידי, יש אלפא?״
היא גלגלה עיניים, ״ברור. ג׳ייק הוא האלפא.״ היא אמרה כאילו זה מובן מעליו.
החמצתי פנים.
״חשבתי שמייסון הוא האלפא. אז את אלפא?״ שאלתי.
״לא! אין זוג אלפא. להיות עם משהוא כל החיים, עד המוות? ועוד בו-זמנית לדאוג לשאר? אני לא מנהיגה, ואני בחיים לא אקח על עצמי את האחריות הזו, בחיים לא.״ היא אמרה במין בטחון כזה.
היא נראתה כמו איזו דמות מהסרטים לדעתי. כמו הלוחמת הנועזת בחבורה.
נערה אדומת שיער, עיניים ירוקות עם נגיעות כחול. היא לבשה ג׳קט עור חום, ומכנסיי דגמ״ח. היה לה מבט אסטרטגי. בוחן כל אופציה אפשרית. סבלנית מאוד. הייתי מוכנה להישבע שהיא אלפא.
״טוב. אבל צריך זוג אלפא כדי להנהיג להקה, לא?״
״כן. אם היו זוג אנשים היו מוכנים להצטרף אלינו. אנחנו להקה חלשה בלי אלפא נקבה. אנחנו מחפשים אחר אחת שתסכים להנהיג. אבל הרוב חוששים. הם פוחדים מהתוצאות. ג׳ייק הסכים להנהיג בשבל שלא נתפצל.״ היא אמרה, ״וכשיש מנהיג, זה עוזר להציג עמדה ראויה לזאבים המבקשים בית, והם דוגמא לשאר המתבודדים.״
עכשיו ידעתי מה היא הסיבה שקיבלו אותי כל כך מהר. הם זקוקים ללהקה אמיתית. רק אז יוכלו לקבל טרטוריה מלאה. בלי פולשים או להקות אחרות שיעזו להכניס כף רגלם לשטח. רק אז יוכלו להיות שלמים. כשנכנסתי, נכנסה איתי תקווה לחיות חיים ללא אחריות, חיים ללא דאגות. ופתאום זה נפל עליי, להביא עוד זאבים בודדים ללהקה. התחלתי לקרוא לו בשמות, שאני די בטוחה שסבתא שלי הייתה מקבלת התקף לב מהן, או כל סבתא אחרת. באותו הרגע לא חשבתי. הפכתי לזאב שחור כליל, ויאצתי לדרכי בדרך למנהיג המעצבן. אני לא מאמינה שאני זאת שאמורה לעשות בשבילו את כל העבודה השחורה!
זינקתי מעל סלעים, גרים עופף מעליי וצפצף.
׳אתה יכול למצוא את ג׳ייק? יש איזה עניין לא סגור.׳ גרים נראה הרבה יותר שמח, ועף הרבה יותר מהר. במהרה מצאתי זאב חום כהה, גדול, בעל עיניים חומות. זינקתי עליו בכל כוחי והצמדתי אותו לרצפה. הוא קפא לרגע, כשהבין שזאת אני.
׳אלי, מה את עושה?׳ הוא נהם, מנהיג או לא, אני לא עושה עבודות שחורות.
׳חתיכת…׳ נהמתי.
׳מה?׳ שאל כלא מבין.
׳עוד זאבים. הכל בשבל זה, נכון?׳ נהמתי.
׳אלי, מה את עושה?׳ נבח קולו של מייסון בראשי.
׳בודקת את השקרן הזה. תענה על השאלה שלי.׳ נהמתי וחיזקתי את אחיזתי סביב צווארו.
מייד זאב כסוף הופיע מן העצמים והפיל אותנו על האדמה. התקוממתי מיד ונהמתי לעברו.
׳זה עסק אישי.׳
׳הוא האלפא שלי,׳ הזאב נהם.
׳והוא השקרן שלי, אז זוז׳ נהמתי,
׳לא׳ הוא נהם חזרה ותקף. מיד אד, הזאב הכסוף בעל הגב החום, זינק וריתק אותו לרצפה.
׳תרגע ליאון. זאת אלי.׳ הוא נבח.
הפסקתי לנהום. ועמדתי ישר. זנבי ירד, וכל תנוחתי קפצה מקשיחות לרוגע. כך גם ליאון עשה.
׳אז זה ליאון המפורסם?׳ שאלתי ואוזני הסתובבה ימינה. הזאב הכסוף הביט בי באותה תדהמה.
׳רגע, אז זאת לא פולשת?׳ שאל ליאון.
׳אני לא הייתי הורגת אותו, אם זה מה שאתה שואל.׳ אמרתי ומיד חזרתי להביט בג׳ייק שכבר התרומם והביט בי.
׳למה תקפת אותי?׳ הבטתי בן במבט רושף, שגרם לצפורניין להיאחז חזק באדמה.
׳תענה לי על השאלה, הכנסת אותי ללהקה כי אתם צריכים עוד עריקים?׳ נהמתי ושערותיי סמרו.
׳מה?׳ הוא שאל בתמימות.
׳קליאו אמרה לי שאתם זקוקים לזאבים, כדי שתוכלו להשלים את היותכם להקה… ואין לכם מספיק זאבים. היא הסבירה לי שאתם מנסים למצוא כאלה כדי להתחזק.׳ נהמתי עליו. באותו הרגע נראה שהוא מבין את פעולותיי.
׳ואתה. בגלל זה הרעיון של להכניס אותי לפה?׳ נהמתי על אד.
מייסון וליאון נראו מבולבלים יותר ממנו.
׳ואני חשבתי שזה מקום טוב יותר.׳ נהמתי אחרונות. ורצתי לעבר היער. כאשר גרים מלווה אותי בצעדיי.