זאבים – עונה 2 פרק 8

׳סלמנדרות המוות׳ פוגשות את אבא של אליסון
כולם נעמדו בשורות מפוזרות. פניהם היו מפוחדים או חסרות הבעה.
תהיתי מה קורה אצל חבריי… והאם אריק שרד את המסע?
חששות הטביעו אותי, אבל בשבריר שנייה המפלצת הראשונה שהופיע הצילה אותי מהחששות, והפכה אותן לפחדים.
כלב שאול בגודל מכונית.
בתור חצי-זאבים חצי-בני אדם היינו חזקים ומהירים מזאב רגיל, אבל לפחות שני זאבים יוכלו להרוג אותו ללא אבדות מיותרות.
תפפתי בעצבנות.
להקת כלבי שאל כבר הופיע, ואיתן עוד מפלצות מחרידות.
רוב הזאבים הביטו עליי בשאלה.
אני חייב להנהיג, אני חייב להראות להם שיש לנו סיכוי.
עליתי על אחד הסלעים בחזית, כמו בסרטים.
המחשבה שאני מככב בסרט, ולא נלחם באמת העבירה בי תחושת עוצמה.
את העוצמה הזאת ניצלתי ליללת הקרב.
יללתי כמו זאב אמיתי, זאב חסר פחד שמגן על אדמתו ומשפחתו.
באותו הרגע, ידעתי דבר אחד; מי שעומד לצידי בקרב בזה הוא משפחתי, לא משנה מה יקרה, נדאג שהקרב הזה לא יהיה לחינם.
אט אט, מאות יללות נשמעו, ולרגע להקת הכלבים נראתה מפוחדת. אך הגדול בניהם החל בריצה לעברנו, ורק עכשיו ראינו את גודל האויב: כחמש מאות מפלצות בכל מיני צבעים וצורות וגדלים זינקו לעברו בקריאות קרב.
העוצמה נזלה ממני מהר מאוד.
לפני שאספיק להראות עמדה מפוחדת, זינקתי בנהימות ונביחות לעבר האויב, ומאחורי שמעתי עוד קולות קרב אחרים.
מליוני כפות רגליים תופפו מאחוריי, בנהימת קרב אחרונה, זינקתי לעבר הענק הראשון שראיתי.
דם זהוב נזל מפצעיו הקשים, ובנשיכה אחת הוא הפך לאבק.
ניסיתי לאתר את חבריי, אך נראה שהם דווקא זקוקים לעוד מפלצות.
קליאו נאבקה בכל ועצמתה בכלב שאול בגודל טנדר, וזה ילל במחאה כאשר הנגישה אותו ברגלו של ענק, וזה נפל לאחור הישר עליו ועל עוד שלשה ממנו.
מייסון ובס החלו להפיל יחדיו גרוגונות (נשות נחש) אחת אחת.
ות׳ורן התקילה ענק בענק בכלבי שאול ואפילו השמידה כמה גיגאנטים (ענקים בעלי רגלי נחש)
הניצחון נראה מובטח לגמרי. בקלות חיסלנו כל מפלצת.
האויב החל ליסוג, ויללת ניצחון נשמעה, ואחריה עוד אחת, ואז עוד אחת, עד שכולנו יללנו בנצחון.
מאה זאבים כנגד חמש מאות ינצחו? מה היה מאמין?
***
עשרים. איבדנו כעשרים זאבים. בהחלט אבדה קשה למספר מועט כל כך של זאבים.
האבדות מנעו מאיתנו לחגוג בפרעות, אבל זה לא מנע מהצעירים למצוא מקום מסיבה אחרת.
הבוגרים יותר, ובניהם אני וחבריי, השתתפו בהלוויות.
שלחנו להוריהם מכתב עם עורב או יונה, שלשה אחים ושתי אחיות נשלחו הביתה לישיבת שבעה.
לנו, כמובן, לא היה זמן לשבת. אולי בגלל סלמנדרות בוערות שמבריחות מתלמדים בצרחות של: ״אההה! סלמנדרות שרופות! הצילו!״
נ.מ אליסון
היינו שמונים זאבים. הרבה פחות מאלו שאד קיבל.
אבל פלוגת המפלצות הייתה קטנה, והיה קשה להגיד שהקרב היה נוראי.
חיסלנו אותם בקלות רבה מדי.
אני מניחה שלא שיערו שזאבים אנוכיים לא יהיו אנוכיים מספיק כדי להגן על בני האדם הנחותים.
ואז אריק הזאב האנוכי – כלומר אריק. הגיח מתוך היער שסבב את העיירה. על גבו תיק עור, והוא לבש את המעיל הקצר, ואת המכנסיים המאווררים שלו, שהיו בצבע שחור-אפור.
״מה אתה עושה כאן? אתה אמור לעזור לאד.״ ירקה אייס.
״הוא אמר לי לבוא לעזור לכם.״ אמר אריק באותה נימה מרירה כזאת של אייס. ״אבל אתם כבר לא זקוקים לעזרה. כנראה אד ירצה לשמוע על זה.״ הוא אמר בכעס, והסתובב.
״עצור.״ אמר אייזיק, ושערו השחרחר המטולטל התלכלך באבק שנשאה הרוח.
״אתה לא האלפא שלי, אפילו לא חלק מהלהקה שלי.״ אמר אריק, והפנה את גבו לעבר אייזיק.
אייזיק בתגובה, קפץ ובשבריר השנייה שהיה בין האדמה לשמים הפך לזאב לבן, ועיניו שהיו אפורות נדמו כאילו הייתה בתוכן סערת ברקים זעירה.
הוא ריתק את אריק על גבו, ונהם.
״רד ממני.״ אמר אריק בנימת אזהרה.
הוא פשטאת ידיו של אריק קדימה , ואת רגליו שם אחורה – כך יוכל להפוך לזאב מבלי לשבור את עצמותיו באמצע.
אייזיק הפך לבן אדם, ואמר ״אנחנו זקוקים לך.״
״כן? איך?״ שאל אריק בנימה עצבנית, והתרומם אט אט בעודו מנקה את חולצתו.
״אליסון אמרה שהלורדים מגיעים.״ אמר אייזיק, ״זאבים הורגים כל דבר שמפריע להם.״ אמר והביט לעבר היער.
״בסדר, בסדר. רק תפסיק להפוך את זה לסצנה בסרט!״ אמר אריק בקול ילדותי.
״הרסת.״ אמר אייזיק והשפיל את ראשו בהאנחה מרוגזת.
כולם חוץ מגייס ואריק נראו די מרוצים.
״אליסון, אייזיק, מייקל, מייסון, ואני נלך לבדוק אם יש עוד מפלצות באזור. ג׳יין קחי איתך את ג׳ייק וחפשו את ליאון. השאר ילכו להרגיע את בני האנוש ולברר מה הם ראו.״ אמר ברייאן, והשתנה לזאב זהבהב.
עיניו סערו בצפיה לעברי להפוך לזאב.
״אני… אני צריכה לעשות משהוא.״ אמרתי בהתנצלות, מביטה בעיני הזאב שלו.
״להתראות,״ אמרתי, סובבתי את ראשי.
אם אביט בעייניו, יש סיכוי שידע מה גורלי.
הפכתי לזאב, יודעת שזה כנראה תהיה ההשתנות האחרונה שלי לזאבה. חבריי כבר התרחקו.
פלטתי יללת עצב חרשית, ורצתי לעבר המערה, יודעת מה עליי לעשות.
נ.מ אד
כחמישים סלמנדרות בוערות החלו בריצה לעברו, בדרכן המוזרה. אלו הותירו שביל אפר איימים שלצמחים קטנטנים.
פעם אהבתי את הלטאות האלו, עכשיו לא ממש…
התלמידים צרחו וניסו לברוח, חלק בערו, חלק ברחו, חלק נלחמו, אני וחבריי היינו בהחלק של הבורחים. כמובן שבתוך רגע הפכו לזאבים, מה שהיה רעיון גרוע.
עצה שלי, אל תלבשו פרווה כשאתם נלחמים באש. האירוניה.
הבדיחה הקטנה הזאת לא הצליחה להדחיק את סלמנדרות הגיהנום.
הסלמנדרות הותירו אחריהן שביל להבות קטן, שביחד הפך לשביל ענקי של אש וחום.
״אד!״ צעקה ת׳ורן, ״מה עושים?״ היא עמדה באמצע מעיין קטן, כנראה חשבה שזה ירחיק את האש…
״את גאונה!״ צעקתי, והיא הביטה בי כאילו דברתי בשפה זרה שנשמעה מצחיק מפי.
״אני יודעת!״ היא אמרה וסילקה את שערה שהיה מלא בחתיכות עצים ואבק מפלצות.
״מים! הלטאות בוערות! למים!״ צעקתי לעברה, היא הייתה כחמישים מטרים ממני, ובכל זאת הבינה בברור את כוונתי.
אפה התארך, וזאת הפכה לזאב חום בעל אוזניים בהירות, וזאת יללה את תוכניתי.
מיד כל תלמיד שלא היה זאב הפך לזאב, וכולם החלו להוביל את הסלמנדרות לעבר
האגם הקרוב.
עדר שלם של זאבים בשלל צבעים רמס כמה סלמנדרות שלא היו חכמות מספיק בשביל להשאר עם הקבוצה שלהן.
המראה של הסלמנדרות המתות עורר תקווה ובחילה באותו הזמן, איך אומרים? את התקווה קשה לחגוג? בטח כי כול מי שזכה בה התחיל להקיא…
עד מהרה, מליון סלמנדרות קטנות ומפוחדות התרוצצנו בין רגלנו.
נשפתי בעצבנות, ״אליסון, זה יהיה הזמן המתאים להופיע בשחצנות עם להקת לורדים בלתי מנוצחת.״ מלמלתי ותקפתי את המפלצת הראשונה שנקרע בדרכי.
***
נ.מ אליסון
אי פעם יצא לכם לדבר עם אבא שלכם שבכלל לא הכרתם עד לפני כמה ימים והשיחה הראשונה הרצינית שלכם הייתה על מלחמת דמים נוראית ואלת בוץ שרוצה להשמיד את העולם? אם לא, אז תנו לי להגיד לכם שלשה דברים: זה כלכך מביך.
שלא לדבר שאבא שלי לא אנושי וגובה ממני הבטחות.
הוא היה זאב אדיר מימדים, צבע פרוותו הייתה כמו הירח בשעות הכי אפלות שלו, אפור גס, שגרם לגודלו להרגיש יותר משמעותי, ועיני הטורף שבו מראות חוסר פחד ואת התשוקה לאחוז לך בצוואר ולגרום לך לדמם בשקט כאשר הוא צופה בך.
יש לי את האבא הכי טוב, מה?
הוא הביט בי בפתח המערה, ואני עמדתי שם, קפואה.
״שלום נערתי.״ אמר אבי בקול נמוך ופקדו.
״שלום אבא,״ נהמתי בשקט, ״בוא נסיים עם זה.״
״את בטוחה שזה מה שאת רוצה?״ הוא הביט בי בעיניו חסרות הרחמים, ולפתע, נראה כאילו כן יש בהן רחמים.
״לא. אבל אני בטוחה שזה מה שחייב להעשות.״ אמרתי בקול חסר פחד, אבל אני ידעתי שפחדתי.
באמת קוויתי שה חצויים האלו יתנו למלכת עוגות הבוץ איזה בוקס בשמי.
״יפה אמרת, אם כך, תובילי את הדרך.״ הוא אמר בקול זהיר.
בטח נראתי מגוכך, כי הבטתי בו עם הזנב שמוט, ועיניי שידרו אי הבנה חסרת גבול.
״אני? להוביל את כל הלורדים?״ שאלתי. אבא שלי ממש ממש חסר תקנה.
״משהוא לא בסדר?״ הוא שאל ומבטו נראה מודאג.
״אבות לא אמורים לגונן על הילדים שלהם?״ שאלתי.
״כן. אבל את כבר לא ילדה, את זאבה.״ הוא אמר וחייכתי, זה הדבר הכי קרוב למחמאה שאי פעם אמר לי.
״אבא… אתה יודע איפה ליאון?״ נפלטה לי השאלה.
״אכן. תפגשי אותו, היעוד שלו צלוב עם אלו שלא פגשת עדיין, כך גם ת׳ורן וג׳יין.״ הוא הביט לעבר המערה. ״אני חושש שמחכים לך.״
הנהנתי באי רצון.
״עלייך לשכנע אותם שאת אכן לורדית, וההקרבה היא לא לחינם…״ הוא אמר.
צעדתי לעבר המערה כאשר ארבעת המילים האחרונות מצלצלות ומכות בי בימין ובשמאל.
ההקרבה היא לא לחינם.