זאבים – עונה 2 פרק 7

מחשבות אופטימיות
—-
נ.מ אליסון
״את כל כך מתה.״ אמר בראיין ברוגז, ועיניו שדרו מבט נואש של כעס.
ואילו עיניי שידרו לו, ׳קדימה, לך על זה.׳
״אם ככה, אז זה בוודאי ידהים אותך ש…״ אמרתי בקול דרמתי. ״שאני בחיים!״ אמרתי זאת בנימת צחוק מזויפת ופתחתי את ידיי בחיוך של הפתעה צינית.
״מרגש.״ הוא מלמל. ״מה חיפשת בתוך המערה?״
רציתי להגיד לו ׳כדי להמלט מסיוטים שרודפים אותי.׳ אבל זה סתם ילחיץ אותו ואת כולם. אז הלכתי על התשובה הכי טובה:
״תשובות.״ אמרתי.
״על מה?״
״על המלחמה, מין הסתם.״
הוא נחר בצחוק.
״כן. בטח. תעשי לי טובה אליסון. בעוד כמה שעות יש מלחמה.
עוד כמה שעות יש גופות בכל מקום.
לפחות תעשי לי טובה ואל תשקרי.״ הוא נופף בידו.
השתנקתי למשמע מילותיו.
״זה לא מצחיק בראיין. חסרי ישע יהרגו. בתור מנהיג הייתי מצפה ממך לקצת כבוד.״
״במוות אין כבוד.״ הוא ענה, ומילותיו שיספו אותי בזעם.
״נכון. אבל זה לא נותן לך סיבה לצחוק על אלו שעדיין חיים.״ אמרתי ויצאתי בזעם מין האוהל.
מזל שיש את בובת אגרוף שהפרצוף של בראיין מודבק עליה כדי להרגיע אותי… אף על פי שרובן לא שורדות את היום הראשון.
נ.מ אד
הערב. כבר הכנו את כל ההכנות. הערב ימותו רבים מאיתנו להגן על המחנה. והערב ימותו רבים מחברינו בכדי להגן על העיירה.
הכל קורה הערב.
הייתי מפוחד. נאלצתי להשאיר את שרירי מתוחים בכדי לא לרעוד.
הזאב שבי הוא שנתן לי את האומץ, ואת הדריכות. כשהבטתי באריק הייתי מסוגל לראות זאב לבן בעל גב משופף וזנב בין רגליו, כאשר אוזניו מונחות אחורה-למטה.
״אנחנו מוכנים להתקפה.״ ניסיתי לעודד אותו. וטפחתי על גבו בידידות.
הוא הביט בי במבט מפוחד.
״זה לא אומר שנהיה בסדר.״ הוא בלע את רוקו בקול.
״אני צריך שתעשה למעני משהוא.״ חייכתי חיוך מתנצל לעברו וזה מיד הזדקף ופניו הפכו לפוחדות-אמיצות.
״לך אל המערכה השנייה, בעיירה. תעזור להם. תגן עליהם. תלחם למענם.״
״ואמות למענם.״ הוא השלים את המשפט. כובד האחריות שעל זאב בלהקה הוא גדול מכפי שנראה.
חייו של זאב בלהקה לא קלים משל זאב בודד.
למעשה, אפילו קשים יותר. הרעיון של תיאום מושלם הוא האתגר של כל זאב בלהקה.
תיאום. ללא תיאום אין להקה. תיאום תנועות, תיאום הבנה, תיאום בציד.
פניו הרצינו, אבל עיניו שידרו דבר אחר.
וגופו בגד בו. שיערו השחרחר נדבק למצחו שבהק מזיעה.
״לך לנוח.״ נאנחתי, וזה מיהר להפוך לזאב ולהדחק בין שאר עשרות הזאבים האחרים.
כולם עמדו מוכנים ודרוכים. המפלצות שיופיעו הלילה ירדפו אותי, אבל אזכור את הרגעים בהם אהרוג אותן.
חבריי זרקו ונבחו מילות עידוד, חלקנו היו מחומשים, לחלקנו רק כוח הזאב איתנו.
קוויתי שתכונות הלורדים תעבוד, אחרת לא אספיק להרוג את אליסון על כך שהיא מתעקבת.
ביללה חדה, כל זאב התייצב במקומו.
היללה הזאת הייתה אחרת מיעודה.
יללה שמבשרת את בוא שפיחות הדמים. היללה של המוות.