זאבים- מרוצי השלג (ב)
מאז היום הראשון של פתיחת המרוצים אפשר להרגיש מתיחות בין קאמי לדילן. משהו בטוח קרה ביניהם. כמה נערים שישבו עם ווילס בארוחת בוקר סיפרו לו שמועות שהיה ביניהם ריב גדול כשדילן גילה שהיא משתתפת במרוצים. זה היה הדבר היחד שכולם דיברו עליו, ההשתתפות של קאמי.
ווילס סגר את הדלת ושפשף את עיניו. כאילו לא מספיק שיש את הלחץ של המרוצים, המבט שדילן נתן לו באותו יום כמעט והקפיא את הדם שבעורקיו. הרצון שלו לנצח גובר בכל יום, הוא היה בטוח בזה. רק כך הוא יוכל להוכיח שהוא זאב החזק מכל והראוי להנהגה, וגם לקאמי.
זה גם מה שעצוב בעניין, חשב ווליס. דילן באמת חזק וראוי להנהגה, הוא באמת חשב כך מכל ליבו, הרי דילן הוכיח את עצמו כמה וכמה פעמים, אך עכשיו מעשיו הם לא הדרך הנכונה. האהבה שלו לקאמי והפחד שלו שמישהו עלו לקחת אותה ממנו אוכלים אותו מפנים ומשגעים אותו, גורמים לו לעשות מעשים קיצוניים.
אנחה שקטה בקעה מגרונו בזמן שיצא מחדר המקלחת והביט בסלון הריק. זו אולי הפעם הראשונה שהסלון מסודר כמו שצריך, אך לא זה היה מה שהפליא אותו, אלא דילן שישן בספה החומה. הוא היה שלוו, שקט, כאילו שום דבר אינו מדאיג אותו. לשנייה אחת ווילס קינא בו, אך זה עבר לו אחרי שהוא הבין שדילן ישן בספה שלו (טוב, היא היתה שלו בעיקר בגלל כמות הפעמים שהוא מצא את עצמו נרדם ומתעורר בה, למרות שיש לו חדר מסודר ב'בית'). הוא רצה להעיר אותו אך משהו אמר לו שהוא הולך להתעורר ממילא.
ווילס התיישב בספת היחיד שהיתה בצד והתחל למלמל לעצמו. "מה הטעם? מנהיג אמיתי שאינו יודע לזהות את כוחו ואת העובדה שהוא נערץ על ידי אחרים. הרדיפה אחרי הכוח לעולם לא תוביל למשהו, לשינוי; אולי רק לעוד כוח נוסף, אבל באיזה מחיר? האם שווה לדחוק באנשים ברודנות, רק בשביל להוכיח משהו שכבר הוכח?" עיניו כמעט ונעצמו כשהוא שמע את קולו של דילן מדבר אליו.
"זה לעולם לא יהיה שווה שום דבר… אלא רק יהרוס את הנפש…" ראשו שינה תנוחה כך שעכשיו הוא הביט אל התקרה. עיניו נותרו עצומות. "זה לא קשור לפרס או כוח, זה הרצון להוכיח לעצמי שאני יכול לעשות זאת, שאני באמת ראוי. חשבתי שאתה תבין יותר מכולם."
"ולמה זה?"
"כי אתה תמיד בקרבת קאמי! ההתנהגות שלך טבעית ואתה אינך מנסה אפילו להרשים אותה אך נראה שבכל זאת היא מסתכלת עלייך."
ווילס גיחך. "כן, בתור אח. אתה חושב שהיא מתנהגת למישהו מאיתנו כמו שהיא מתנהגת אלייך? אתה באמת כל כך עיוור שאתה לא רואה שהיא לא מעוניינת בנו בכלל?"הוא הביט במבט המשתומם של דילן וניער את ראשו. "איך אתה לא יודע מה זה אותות כימיים?! הריח הזאבי שלך נמצא עליה כל היום והריח שלה עלייך. אתה חושב שמישהו יעז להתקרב אליה יותר מידי כשאתה מסמן עליה טריטוריה כמו על השטח של היער? אנחנו אולי נמות למענה, כן, אבל זה רק כי אנחנו מעריכים אותה ומכירים בה כאחת מראשי הלהקה. היא עדינה ואכפתית כלפי שאר הלהקה ולא מנסה לנצל את הכוח שלה למטרות כוחניות נגדנו למרות שהיא יכולה אם היא רוצה. כדאי שתעשה צעד אחד קדימה ותבין שיש דברים חשובים יותר מלדאוג שמישהו ייקח לך אותה, כמו להיות בנאדם, והיא בכלל צריכה לרצות אותך כדי להיות שלך." הוא עצר לחשוב שנייה על מה שאמר ואז הוסיף, "או להיות זאב, אני לא יודע."
לרגע היתה מין שתיקה מביכה ביניהם עד שהיה אפשר לשמוע את גלגלי המוח של שניהם מסתובבים. דילן היה הראשון לקום מהספה ולנער את בגדיו. הוא הביט בווילס במשך עוד כמה שניות ואז במקום לומר משהו הוא פשוט הסתובב והלך, עולה בקול רטינה עצבני של מישהו שהרגע הוכיחו אותו על מקומו אל הקומה השנייה. ווילס השתמש בחושיו הזאביים והקשיב לצעדיו עד ששמע את אחת הדלתות נפתחת ונסגרת.
הוא בטח הלך לדבר עם קאמי כמו שהוא ייעץ לו.
זה היה הרגע שבו ווילס הרגיש נחוץ ומסופק יותר מתמיד. נראה שבמובן מסוים בכל פעם שמישהו צריך עצה כלשהי הוא מוצא את עצמו מדבר איתו ואז מיישם את דבריו. הוא היה היועץ של הלהקה, הגורו.
טוב, אולי לא צריך להגזים.
תגובות (1)
פעם ראשונה שהם ממש מדברים. זה איכשהו הופך את הסיפור למציאותי ואמין יותר. אני אשמח אם תכתבי לעיתים יותר קרובות…