זאבים- מרוצי השלג (א)

קאמי ישבה על אחד הענפים היציבים של העץ המרכזי בקרחת היער, מסתכלת על כל שאר הזאבים מתאמנים, חלקם מתחלפים לזאבים ואז שבים לדמות אנוש. היא נזכרה בנאום שלה באותו יום, כשכינסה את כולם במבטח ובסלון ונעמדה בראש השולחן, מצמידה את ידיה לפניה בהתרגשות.
"אני גאה להכריז כשראש הצוות ב'בית' על פתיחתם הרשמית של מרוצי השלג!" קריאות הידוד וקרב עלו מין כולם. כבר שבועות שהם מחכים בצפייה לתאריך. הם יודעים שיש שבוע שלם של אימונים ורק לאחריו המרוצים עצמם מתחילים, אך גם בשלבי האימונים אנשים פורשים לפעמים וזה רק מוסיף אצל שאר המתמודדים תמריץ לעבוד קשה יותר.
כולם הסתכלו על קאמי זמן שתלתה על הלוח את ההוראות של המרוצים השנה וחלוקת מקומות האימונים.
באזור ה'בית' היו הזאבים שבחרו להתמקד באימוני כוח, לבדוק את רמת הסבל שלהם. היא החליטה שעדיף שהם יהיו שם כדי שלא יפריעו לצעירים ולרצים.
הרוב הזאבים הצעירים היו על העצים, כמוה. הם בחרו להתמקד ביציבות, בתרגילי הסוואה והתחמקות. היא נתנה עצות מידי פעם למי שביקש והדריכה אותם איך לפעול, מדגימה להם בעצמה את המשימות. היה לה כיף לשם שינוי לעשות משהו אחר חוץ מלטפל בזאבים שחזרו פצועים. זה היה סוג של ספורט בשבילה. כמה נערים שאלו את קאמי אם היא תשתתף במרוץ ולא רק תאמן. הם היו מותשים וחבולים מאימונים, והם עוד התמקדו במסלול אחד. היא חשבה על זה במשך כמה שניות. "כן, אני חושבת שכן. אחרי הכל, למה לא? זה יכול להיות נחמד." היא החזירה להם חיוך בזמן שהלכו חזרה להתאמן. בהתחלה דילן אמר לה שלא לעשות זאת, שזה הזמן שלה לנוח כמה שהיא רוצה, אך משהו אמר לה שהוא אמר זאת כי הוא יודע שהיא קצת יותר טובה מכל השאר, ושהוא חושש שאולי גם ממנו. למעשה, היא היתה כמו חזקה שהיא יכולה אפילו להתמודד בכמה מסלולים ולא רק אחג, אבל היא לא רוצה להשוויץ ביכולות שלה. באופן מפתיע היא קיבלה חיזוק משאר הזאבים. זה יכול הוכיח להם שכל מה שהיא מלמדת אותם בשיעור הערב זה לא סתם.
למטה בקרחת היער היתה הקבוצה האחרונה של הזאבים- הם היו הרצים. הם התאמנו על נשימות וריצה למרחקים קצרים בזמן הכי קצר שאפשר, כדי שיוכלו להגביר את הריצה שלהם למרחקים גדולים ובכל זאת לשמור על הזמן. חלקם התאמנו בלי נתיב מוגדר או שיטה עקבית כלשהי, אך העיקר היה ברור- לא נכנסים אחד בשני. להישאר ממוקדים. רק אחד מנצח בתחרות.
היא מודה שזה היה החלק שדורש הכי הרבה מאמץ פיזי, הרבה יותר מכוח ויציבות. הם צריכים לעשות שלושה סיבובים סביב קרחת היער, משם לרוץ בקו ישר אל ה'בית', להביא חפץ כלשהו ולחזור אל נקודת הסיום דרך השביל שמגיע מין המפלים, שהוא השביל הארוך והמסובך.
כשהמרוצים יתחילו הכל יהיה מסודר יותר. לכל אחד יהיה מסלול משלו והם יתחרו בקבוצות בכל פעם, כך שבסוף המנצחים של כל קבוצה יתחרו אחד מול השני.
היא צפתה בשעשוע בדילן ווילס מתאמנים. הם היו בכוונה רחוקים אחד מהשני; טוב, בעיקר בגלל שהיא נאלצה להפריד ביניהם לאחר שהם התחילו לריב- ומי יודע על מה זה היה הפעם. על פי ההבעות שלהם היה נראה שכל אחד מנסה לשמור את הכעס שלו עמוק בפנים, אך בבחינה עמוקה יותר דילן היה נראה כמו הזאב ווילס היה הארנב המפוחד.
החיוך שלה השתנה להבעת חיבה. היא אוהבת את ווילס, זה נכון, אך היא לא רוצה לפגוע בו כי משהו בה תמיד יהיה קשור אל דילן, לכן היא מנסה לגרום לווילס שלא להיקשר אליה יותר מידי.
השאלה הכי גדולה היתה מי מבין שניהם ינצח כיוון שהם שניהם התחרו במסלול הריצה. אנשים כבר התחילו לערוך הימורים על כך.
התחרות על הכבוד, על היכולת להוכיח שאתה הזאב המהיר ביותר.
פתאום עלה לה רעיון נהדר לראש.

היום הראשון של האימונים עבר בהצלחה. קאמי הסירה את מדי הרופאה הכחולים שלה שלבשה ועיסתה את צווארה בעדינות. זה היה יום ארוך. אמנם לא היו הרבה פצועים, רק כמה נערים שהיו צריכים תפרים קטנים וכמה חבולות שהיו צריכות חיטוי וחבישה. חוץ מזה לא היו פצועים חמורים,
אך היא חששה שככל שהאימונים ימשיכו היקף הפצועים יגדל.
היא הרגישה מותשת.
יד חמה הונחה על כתפה. היא זיהתה את דילן על פי ריחו, ריח של אדמה וקינמון, שילוב קצת מוזר
-והיא בהחלט ציינה את זה בפניו בכל הזדמנות שניתנה לה- אך היה אפשר להבין אותו אם מתחשבים בעובדה שהוא תמיד בחוץ ושהמאכלים האהובים עליו כוללים קינמון.
"אז שמועה אומרת שאת 'כן' מתכוונת להשתתף במרוצי השלג. יש לי סיבה להאמין להם?" קולו התקשח. היה ברור שהוא לא מרוצה מזה.
"כן, כי ה"שמועה" הזו אמיתית." היא הסתובבה כדי להביט בפניו. "אני רוצה לעשות זאת. אני חלק מה'בית' ויש לי זכות כמו כולם להשתתף." היא נעצה בו את מבטה החודר. הם פשוט בהו אחד בשנייה במשך כמה דקות עד שלבסוף דילן התקפל.
"אני פשוט לא רוצה שתפגעי. את יודעת כמה מסוכן זה יכול להיות. כולם שם הולכים להיות משוגעים חדורי מטרה שלא רואים בעיניים, לא יהיה להם אכפת אם מישהו יפגע בדרך לניצחון."
"אתה אומר לי את זה כי זה מה שהולך לקרות איתך? כי אתה הולך "לא לראות בעיניים" ו "הכל כדי להגיע לניצחון"? אל תבין אותי לא נכון. אני מבינה שכולם כאן גברים ושאני הבת היחידה, אבל זה לא אמור למנוע ממני וזה גם לא מונע ממני להיות שווה במשחקי ספורט."
"למה?" הוא הניף את ידיו באוויר. "כי את חושבת שאת יכולה לנצח?" קולו האגרסיבי לא מצא חן בעיניה. הם רבו רק לעיתים רחוקות, וממש לא היה לה כוח להתחיל לריב איתו עכשיו.
היא אגרפה את ידיה. "כן, כי אני יודעת שאני יכולה לנצח."
הם שתקו במשך כמה שניות, מתעלמים אחד מהשנייה.
"אני מצטער, לא התכוונתי." הוא הרכין את ראשו בחרטה והעביר את ידו בשערו. "אני יודע שאת יכולה לנצח. אני מאמין בך."
היא ריככה את הבעת פניה והעניקה לו חיבוק קצר, אם אפשר היה לקרוא לזה חיבוק בכלל. "אני יודעת. אתה עייף ועבר עליך יום קשה וארוך. לך לישון." אמרה. היא הסתובבה לעבר המדרגות ועלתה לחדרה, לא מסתכלת לאחור הביט בפניו השבורות.