זאבים: לוס פרק 8

פרק 8: הרוצחת
הגענו לפתח ביתי, מולו נעמדה אישה. כאשר גבה מופנה כלפינו ושערותיה מגיעות עד לסוף צלעותיה. היא לבשה ז'קט עור שחור וג'ינס כחול.
"מי את?" שאלתי בפחד, דניאל לא חיבב אותה במיוחד הוא רק עמד לנהום ושינה את צורתו חזרה לאדם,
"מה את עושה פה קילר?" הוא שאל כאילו הוא כבר מכיר אותה, את האמת שזה היה נראה כאילו הוא כבר הכיר אותה. –"קצת סבלנות דניאל." היא אמרה בקול מעודן,
"אני כבר יכולה להריח את שני הבטא שאני עומדות לצרף ללהקה שלי." היא פלטה נחירה, היא חיכתה לרגע הנכון להסתובב בינתיים היא פשוט הפנתה את ראשה לצד והציצה מבעד לז'קט.
"זו היא?" היא שאלה והבנתי שהיא מדברת אליי,
"קילר, היא נסיכת הדם. כל צעד שתעשי יכול להביא למותך." הוא ניסה להזהיר אותה. רגע אחד, קילר (=רוצחת באנגלית.) מיד היא הסתובבה, באותו רגע שהבנתי שהיא הרוצחת.
"אז הצלחת להבין." היא הפנתה את קולה המעודן כלפיי, מיד לאחר מכן היא שלפה את טפריה. ואז היא הפנתה את ראשה לצד והחזירה אותו במהירות כדי שאוכל לראות את צבע עיניה הירוקות הזוהרות.
העיניים של דניאל השתנו לאדומות גם כן, ניסיתי לרסן אותו.
"דניאל, היא הרוצחת, אנחנו זקוקים לה." אמרתי, אבל הוא היה דבוק בשלו. "אני אפילו לא אשנה את כל הצורה שלי למענך. את יותר מדיי חלשה." הוא הדגיש את המילה האחרונה, ראיתי איך זה מכעיס אותה. טפריו נשלפו והוא נהם לכיוונה כאשר ניביו צומחים, הם הפסיקו בשלב מסוים והיא החליטה לבצע את הצעד הראשון, "זוזי!" הוא פקד עליי ומיד לאחר מכן נהדף לאחור על גזע עץ. "אז מה דניאל.. עושה בייביסיטר על ילדה קטנה?" היא צחקה, "הילדה הזו תגדל להיות חזקה יותר ממך." הוא התגרה בה, היא הטתה את ידה הימינית, הוא לא חשש כלל "בעצם כולם יותר חזקים ממך." להפך, הוא דווקא התגרה בה. היא שרטה את הלחי הימני שלו. הוא נפל על הרצפה בחוזקה.
"זה כל מה שיש לך?" הוא שאל, כשצחקוקים קטנים נפלטים מפניו. מיד לאחר מכן דחף אותה עם שתי רגליו הקדמיות היישר אל גזע עץ נוסף, מהמהלומה היא הפילה את גזע העץ ונשארה על הרצפה לכמה רגעים, הוא נעמד בינתיים והתקדם לעברה.
"אני, הוא, האלפא!" הוא צעק, מרים אותה מקצה חולצתה ושואג. היא נשארה על זרועו, חלשה וחיוורת. דניאל עזב אותה והיא נפלה על הרצפה. ואני מטבעי, ריחמתי עליה.
מיד רצתי לכיוון גופתה והרחקתי אותו ממנה.
"מה הבעיה שלך?" קראתי והסתובבתי לאחור, הוא נעמד שם. עיניו השתנו חזרה לרגילות והוא פשוט שתק.
"מה הבעיה שלי? תשאלי אותה! היא אלפא גם, אבל העיניים שלה לא זהרו באדום כמו שלי ושל שאר האלפאות. את רוצה לדעת למה?" הוא צעק בעוד שהשריטה על לחי ימין שלו מתרפאת.
היא נעמדה מאחוריי ואמרה,
"גם אתה לא סיפרת לה בדיוק הכול!" היא קראה מאחורה,
"מה זאת אומרת?" שאלתי,
"מלבד הלהקה של בולקון, צ'ייס בדרך אליה ואתה ידעת את זה מהתחלה! אתה רוצה את הספר רק לשם הכוח שלך, ובשביל עצמך!" היא נקפה אצבע מאשימה כלפיו.
"צ'ייס?" שאלתי,
"שניכם מסתירים ממנה דברים, אך אף אחד לא באמת יכול להגיב לאחר." שמעתי קול מוכר, פטריק יצא מצללי היער, הבנתי שזה לא פטריק מיד לאחר שראיתי אותו לעומק.
"הנפרמק.." קראה קילר,
"כן, אני המדריך של לוס. ולפני שאני יאמר את מה שיש לי לומר, קיבלתי אזהרה שעליי לתת לדניאל." הוא אמר והתחלתי לחשוד, דניאל כיווץ את מצחו בתהייה וחיכה לאזהרה,
"הלהקה של בולקון לא מחכה עד יום הבחירה, בולקון לא מחכה עד הבחירה." הוא תיקן את עצמו,
"מה שאומר שהם בדרך הנה, הם עצרו אצלי כדי שאני אתן לך את האזהרה הבאה. והיא מופנת גם כלפי כל מי שינסה למרוד בהם." הוא אמר,
"אם דניאל לא יסגיר את עצמו בלילה של הירח המלא לידיו של בולקון הוא אמר שהוא ישנה את האחים שלך לבטא שלו. מה שאומר שהוא יוכל לשלוט בהם ולבסוף הוא יבקש מהם לחסל אותך." הוא אמר והצביע עליי בסוף המשפט, "ריק, ג'וש.." אמרתי בחוסר תקווה, -"אני מצטער לוס. אבל הם אצלו."
"ופטריק?" אני שואלת בתקווה, "את האמת? הוא לא היה זקוק לעזרה, בולקון עמד לעלף אותו אבל אז פטריק הושיט את ידו ו.." הוא לא הצליח לסיים את המשפט, הוא תהה אם להמשיך בכלל,
"ומה?" האצתי בו,
"והוא גרם לבולקון לסגת יחד עם אחייך. אבל הנקודה היא שהוא הצליח לשלוט בבולקון. ובכל שאר הלהקה שלו והוא גרם להם לברוח." הוא אמר בעודו מזיע מעט.