זאבים: לוס פרק 6

פרק 6
"לוס!" ג'וש צעק לעברי, התנשפתי בחוזקה. הבטתי בעיניהם, הם כבר לא זהרו וריק לא היה בעל ניבים. –"הכול בסדר?" שאל ריק, מבוהל. אני מניחה שהוא מאשים את עצמו בכל זה אז החלטתי לזרום איתו. "כן." אמרתי בעודי מגרדת אזור מסוים בכתף שלי. "אז למה צרחת?" שוב, ריק תחקר אותי.
"אני יודעת שזה ישמע מטורף, אבל אני חושבת שראיתי את שניכם עם עיניים אדומות זוהרות.
פטריק צץ משום מקום, הוא החזיק ספר עבה עם כריכה קשיחה והתקרב אלינו. "זו את." הוא אמר והבטתי בו, ריק זקף גבה, "אני? אני מה?" שאלתי,
"הוא ביקש ממני להביא לך את זה בחיזיון ה6 במספר. הוא אמר שיש לו עניינים לסדר אבל שהתשובה שאת מחפשת נמצאת כאן." הוא הושיט לעברי את הספר, "התשובה? פטריק מה הולך כאן?" שאלתי, הוא לא ענה.
"מי נתן לך את זה." החזקתי את הספר והצמדתי אותו למותן שלי,
"מישהו בשם דניאל, הוא אמר שעליי להביא לך את הספר הזה. ושאני אהיה המדריך שלך." פה הרגשתי שמשהו לא בסדר, "דניאל?" תהה ג'וש, רק אני הבנתי שדניאל הוא הנער ההוא.
"המדריך שלי?" שאלתי,
"ברגע שתגיעי אל התשובה. תקראי לי." הוא אמר וחייך כאילו הוא כבר ידע משהו. "פטריק, זה לא מצחיק. קדימה עבודה טובה." מחאתי כפיים בסרקסטיות, הוא חייך ואמר
"מה שמפתיע אותי זה שלא שמת לב אף פעם לזה." הוא הדגיש את המילים האחרונות.
"לזה? על מה אתה מדבר?" שאל ג'וש והביט בו, פטריק פלט נחירה. "הדברים שאת רואה לוס, הם דברים שעומדים להתרחש." הוא הסביר,
"אל תספרו לאף אחד שפגשתם אותי. גם לא לכפיל שלי, בבקשה." הוא התחנן, ריק הביט בו כמו כולם, במבט לא מזוהה.
"פטריק.." תהיתי אם לשאול אותו את זה,
"מה אתה?" החלטתי לאסוף אומץ ולפרוק את זה. "תגעי ביד שלי." הוא הושיט את ידו לעברי, נגעתי בה בזהירות לפתע זיכרונות התעופפו מול עיניי,
שרפה, הצלחתי לקלוט בין כל התמונות הזזות שריפה. וגם קיר שעליו כתוב.
"נפרמק." אמרתי בביטחון,
"ברגע שתגיעי לתשובה. רק אז. תקראי לי." הוא אמר והתרסק על הרצפה.

"מישהו יכול להסביר לי מה זה היה?" שאלתי את ריק וג'וש, הם משכו בכתפיהם. –"מה היה מה?" שאל פטריק שיצא מהמסדרון, "מצחיק מאוד." אמר ריק, "מה מצחיק?" איכשהו, היה משהו בקולו שהצלחתי להבין שהוא לא משקר.
"הקטע הזה עם המדריך." אמר ג'וש והתכופף,
"איזה מדריך?" שאל,
"אל תספרו לאף אחד שפגשתם אותי. גם לא לכפיל שלי, בבקשה." נזכרתי במילותיו של הנפרמק.
"הכפיל.." לחשתי, פטריק הוא הכפיל שעליו דיבר היצור המוזר ההוא.
"מישהו יכול להסביר לי מה הולך כאן?" שאל פטריק,
"לא." אמרתי ונדתי בראשי, הבטתי בתאומים ואז בפטריק.
"אבל אני יודעת מי כן." לקחתי ז'קט ועטפתי את עצמי בו, התכוונתי לצאת מהבית
ריק אחז במפרק ידי ומנע ממני מלהמשיך עוד צעד אחד.
"מה?" שאלתי, שמעתי פתאום פעימות לב, אני יודעת שזה נשמע מטורף אבל שמעתי פעימות לב.
"לאן את הולכת?" הוא התחנן שאני אספר לו. לקחתי נשימה עמוקה, ואמרתי
"למי שיספק לי את התשובות שאני צריכה." העיניים של ג'וש זהרו שוב באדום, התעלמתי מזה ואמרתי
"דניאל."