זאבים: לוס פרק 5

פרק 5
נקודת מבט צ'ייס
"היא יודעת יותר מדיי, בקרוב היא תתחיל להשמיד את העולם כמו בנבואה." אמרתי כאשר אני עוטה על עצמי גלימה סגולה שעוטפת את כל גופי. "הלהקה של בולקון הם אלה שיתחילו את הכול, צריכים להפיל את בולקון ואחר כך אותה." היועץ הראשי שלי אמר, הבטתי בו בזעם.
"שנינו יודעים מה הבוס רוצה, והוא לא רוצה שנחסל את בולקון. בסופו של דבר הוא יצרף את בולקון ללהקה שהוא מרכיב. אם נביס אותו הבוס יחסל אותי ואותך." הסברתי לו,
"אז מה עושים?" הוא שאל, תמיד חשבתי שזה דיי מגוחך כל הג'ל שהוא מורח על השיער כדי שייוצר לו מן קוץ בשיער. עיניו החומות הביטו בי בהשראה.
"נביס אותה. ואחר כך את דניאל." אמרתי ויצאתי מהחדר.

נקודת מבט לוס
התיישבתי על הספה באי נוחות והעברתי ערוצים, ריק הביט בי מהצד ועשה כאילו הוא קורא את העיתון. אם אפשר לומר משהו על ריק זה שהוא שונא עיתונים. "מתי אתה מתכוון לשאול אותי?" אמרתי בעודי מעבירה ערוצים, לא טרחתי בכלל להביט בו. "מה?" הוא אמר בהכחשה, "אני יודעת שאתה מתכוון לשאול אותי משהו אז קדימה." האצתי בו. "מה עשית אתמול בבית ספר?" שהוא אמר את זה, נזכרתי אך ורק בהיום בלילה. על אימא ואבא שדיברו עם האנשים הללו. "הלכתי לבדוק מה אם לין, לא הלכתי לבית ספר." שיקרתי,
"אז למה כל החולצה של ג'וש הייתה מלאה בקמח?" הוא שאל, יותר נכון תחקר.
"אתה בטח יודע שחנוכה בקרוב, והמשפחה של לין הם יהודים כמונו. אז הם הכינו סופגניות בשביל החג וג'וש עזר לאימא שלה להכין אותם ונשפך עליו חלק מהקמח." התפלאתי מהיכולת המדהימה שלי לשקר.
"אז לא הייתם בבית ספר?" הוא שאל,
שמעתי פסיעות עקבים מהמסדרון, אימי נחשפה למול עיני עם חליפה ועקבים. שיערה היה מתוח והיא חייכה אליי. "תהנו מהחופש. הודיעו שעד ה13.10 אין לימודים." היא אמרה במרירות וקרות רוח, אך בכל זאת חייכה. מאותו לילה לא הבטתי באימי כמו בדרך כלל. הו, ממש לא.
"תתנהג יפה לאחותך." היא העבירה את ידה בשערותיה של ריק ויצאה מהבית.
"מה יש לך איתה?" הוא תחקר,
"כלום.. אממ כלום." פה הפלתי את עצמי, "את משקרת שוב." הוא חייך וירד מהכיסא בעודו מתקרב. "יכול להיות שאת משקרת מעולה, אבל ג'וש.. לא כל כך. אני מקווה שתיאמתם גרסאות כי אם לא.. היא תדע." הוא הביט בלון, אימי השתקפה שם, היא נכנסה לאוטו והתניעה את הרכב,
"חתיכת נחש קטן." פלטתי,
"תאמרי לי והיא לא תדע." הוא הביט בי ברצינות,
"אתה עקשן, מאוד עקשן." הבטתי בעיניו בזעם,
"אני יודע." הוא משך בכתפיו וחייך.
"ביום מן הימים,אני אסביר לך הכול." נזכרתי במילותיו של דניאל, הנער השזוף להפליא. הרחקתי את הזיכרון הזה אבל עוד זיכרון בא,
"היא מתחילה לצעוד קדימה לעולם הזה פיט, אני ראיתי אותה היום הולכת יחד עם ג'וש לבית הספר. היא התגנבה לבניין בו היה הערמת גופות. אני אומרת לך זה לא סתם קורה ודווקא עכשיו. שאנחנו במרחק חודש מיום הבחירה. צריכים לספר לה הכול." הנחתי את ידי על המצח, ראשי כאב בטירוף,
"הוא עוד יבין. אבל מי שאנחנו צריכים לפקוח עליה עין היא לוס."עוד זיכרון תקף אותי בחוזקה,
"מצאי את הרוצחת, את תאומי האופי, ואת להקת הזאבות לפני יום הבחירה." קולו הדהד שוב ברחבי המקום אך לא ראיתי אותו. "איך אני אעשה את זה?" התלוננתי, בשלב מסוים כבר הבטתי לשמיים.
"אני אעזור לך." ידי רעדה ופניו של ריק החווירו,
"לוס? הכול בסדר?" שאל, לפתע עיניו זהרו בצבע אדום זוהר, ג'וש גם נכנס לסלון וגם עיניו זהרו באדום, התנשפתי במהירות, הרגשתי סחרחורת וטעם מר בפי, לפתע ריק נהם לכיווני, נהמה כמו של זאב ואז נרתעתי לאחור. וצרחתי.