זאבים: לוס פרק 3

פרק 3
"שיט." התאפסתי על עצמי, שמעתי את הריצות של השוטרים שנכנסים לבניין התיכון.
"מה אני עושה?" לחשתי בטלפון, "רוצי לאיזה כיתה!" הוא פקד, מיד עשיתי כדבריו ונכנסתי לכיתה ט'3 וסגרתי את הדלת, השארתי רווח קטן שדרכו אוכל להציץ.
"הצרחה באה מכאן." אמר המפקד, "תתפזרו לעבר כל הכיתות כאן, אם יש כאן מישהי עלינו להוציא אותה מכאן ולהביא אותה לבוס." הוא אמר והבנתי שזהו הלכה התוכנית. הבטתי לאחור והחלון נקלט מעיניי, זה רעיון גרוע. אבל הוא היחיד שיש לי. רצתי לעבר השולחן שצמוד לחלון, פתחתי את החלון וטיפסתי אליו, למזלי עוד לא התקינו שם סורגים אז יכולתי לקפוץ משם. שמעתי את צעדיהם של השוטרים שמתקרבים לכיתה. אבל הגובה הבחיל אותי, למרות שזו קומה שנייה זה עדיין מפחיד. "על החיים ועל המוות." אמרתי וזינקתי משם, ג'וש הופיע משום מקום וזינק ותפס אותי על זרועותיו. "תודה." אמרתי בעודי מתנשפת, "קדימה בואי נברח!" הוא קרא ומיד רצנו לעבר הפתח, עברנו דרכו ורצנו אל החורשה שממול הבית ספר.
"ג'וש, אני לא חושבת שהם היו שוטרים" אמרתי, ממשיכה לרוץ.
"מה?" הוא נעצר, ואחר כך גם אני.
"הם אמרו משהו על להביא אותה לבוס. למה שהם יביאו עדת ראייה לבוס במקום לתחקר אותה על דברים שהיא ראתה ולשחרר אותה הביתה?" שאלתי,
"אבל היו עוד עדיי ראייה שאותם תחקרו השוטרים גם, למה את חושבת שהם לא שוטרים?" הוא שאל בחזרה, "עדיין, כל עדי הראייה היו גברים, הם זיההו לפי הצרחה שאני בחורה אז הם רצו להביא אותי לבוס שלהם." אמרתי. לא סיפרתי לו על האדם ההוא, זה היה פרט שולי. בשבילו.
"בואי נעזוב את זה. אנחנו צריכים למהר הביתה." הוא אמר והבטתי על חולצתו, היא הייתה מלאה בקמח מהסופגניות, גיחכתי טיפה ורצנו הביתה.
**
"שמעתם צרחה של נערה?" קול עמוק וגברי הדהד ברחבי האולם.
"כן, כן אדוני.." גמגם המפקד, שיערותיו נדבקו למצחו בגלל הזיעה. –"ואתם חושבים שזו הייתה ה- נערה?" שאל הקול העמוק והגברי, המפקד הנהן במהירות ובפחד, הוא לא הביט בבוס שלו אלא רק השפיל מבט.
"אז מה אני צריך לעשות איתך?" שאל הקול העמוק ויצא מן האפלה, גבר בעל שיער שחור ארוך ועיניים אדומות הופיע, צבע עורו היה בהיר על קו הלבן ואפו היה סולידי וקטן.
"אדוני, זה לא יקרה שוב. אנחנו נמצא את הנערה ונביא אותה אלייך." הוא ניגב את עם ידו את הזיעה, "ברור שזה לא יקרה שוב." הוא פלט נחירה וצעד לעבר המפקד, הוא התכופף אליו ואמר
"אמור את שמי." הוא פקד,
"מה?" הוא החל לגמגם, "הבט בי ואמור את שמי." האדון הגביר את קולו, "אדוני זה.." המפקד לא הביט בעיניו רק השפיל מבט ורצה שיוותר לו, "אמור את שמי!" הוא צעק והצעקה נשמעה בקולו רחבי העולם, נהמה של זאב באה גם מקולו והמפקד נרתע
"בולקון!" הוא פלט בצעקה והוא רעד תחת רגליו, ציפורניו של בולקון התארכו ונהפכו לטפרים חדים, הוא חייך ואמר "יפה, עכשיו אני אצטרך לחסל אותך." הוא הניח את ידו השמאלית על שערותיו של המפקד והרים אותם כדי שגרונו של המפקד יחשף ואז במכה אחת חזקה שלושה שריטות עברו דרך גרונו וחיסלו אותו.
"מצאו את הנערה שעתידה להביס אותי, והביאו אותה אליי חיה. מי שיחסל אותה ימצא את עצמו בעינויים רבים." הוא חייך,
"הביאו אליי, את נסיכת הדם."
**
"מה עבר עלייך?" שאל ריק שהביט והחל לחייך כאשר ראה את החולצת מלאת הקמח של ג'וש. –"עזוב." הוא אמר והלך להחליף חולצה. "נו, הצלחת להזהיר אותה?" הוא שאל וגיחך,
"מה מצחיק? שאלתי,
"זה התירוץ הכי עלוב ששמעתי אחות קטנה." הוא שיחק עם שערותיי כאילו הייתי כלב. השמטתי את ידו לצד בעצבנות. "אני אגלה לאן את וג'וש הלכתם באמת, עד אז תוכלי להמשיך אם הסוד הזה." הוא לחש והתקדם לחדר שלו,
"בן זונה." סיננתי, "שמעתי את זה." הוא קרא ונכנס לחדרו.
התיישבתי על הספה והבטתי בטלוויזיה, היא בכלל לא דלקה אבל זה גרם לי לחשוב על אותו נער, על דניאל. יכול להיות שבני האדם הם לא הזן היחיד שקיים בעולם הזה?
יכול להיות שהסרטים שראיתי נכונים, שבאמת יש יצורים על טבעיים בעולם הזה?
יכול להיות שהעולם לא כמו שבני האדם חושבים שהוא?
יכול להיות שקיימים משני צורה?
יכול להיות שקיימים אנשי זאב?