זאבים: לוס פרק 23 ואחרון

לפני שאני מתחיל את הפרק האחרון
אני רוצה להודות לכול מי שעקב, צפה, דירג
הגיב, עזר, הרכיב דמות, ייעץ וכל השאר. אני מודה שאפילו
אני התאהבתי בסיפור הזה. ואני רק מקווה שההצלחה הזו תגרור
אפילו לעונה הבאה, ולעונה אחר כך שכבר התחלתי לבנות מבחינת עלילה,
לא פרקים כי אני רק מתחיל את עונה 2. אז יש למה לצפות חברים!
אז תודה לכם קוראים מדהימים!
ותהנו :)

פרק 23: יום הבחירה, פרק אחרון
הגענו הביתה, שמחים מהניצחון ומבואסים ממחר. לא דיברתי יותר מדיי. המשכתי לאחוז בחרב כי ידעתי שמתי שאני אניח אותה אני ארגיש את אותה הרגשה חסרת אונים.
"לוס.." אמר דניאל אבל פשוט נדתי בראשי והתרחקתי. הנחתי את החרב על השולחן והתמוטטתי על הרצפה. דניאל הרים אותי אל מיטתי והניח אותי שם.
"אתה צריך לתת לה לנוח. היה לה חודש מעייף." אמר הנפרמק, דניאל הנהן לחיוב ויצא מהחדר. נרדמתי על מיטתי ללא שום דאגות. ניסיתי להדחיק את מחר, לגרום לו לחשוב שהוא לא יבוא.

התעוררתי כמו חדשה, מלאה באנרגיות חדשות. השעה הייתה שבע בערב, קולות שמחה ומוזיקה נשמעה מלמטה. ירדתי במדרגות וחיכיתי שמישהו יראה שבאתי.
"לוס!" קרא ריק, הוא חייך והתקדם לעברי וככה כולם. "סוף סוף התעוררת.." אמרה סם וחיבקה אותי, סופי וליאה רקדו בצד, לא היה נראה כאילו אכפת להם כלל. דניאל חיכה בצד, שכולם יתפנו ונוכל לדבר.
פטריק חיבק אותי וגם ג'וש וריק.
אבי אחז בידי וחיבק אותי חזק כל כך. "אימא שלך הייתה גאה בך." הוא לחש, דמעה החליקה מעיני וניגבתי אותה מהר.
"אני רוצה לומר משהו, לכולם, אני מודה באמת לכול אחד ואחד מכם על שנרתם ועזר לי במלחמה מול בולקון. הלהקה שלו פורקה והצבא של הבטא הושמד ברגע שבולקון נהרג. נשאר לי אויב אחד שהוא צ'ייס, וביום מן הימים אני אביס אותו. אבל כרגע אני רוצה להודות לכם, על שהייתם אמיצים כל כך. קילר נעלמה לאחר שהרגה את בולקון, אבל אני בטוחה שהיא תחזור גם.
וממחר אני אתחיל לחיות את החיים במהירות, אז תודה לכול מי שהיה איתי." גמרתי את הנאום והם חייכו כולם וחזרו לרקוד. אבי ישב בצד ושתה, והשאר סתם רקדו על פי המוזיקה ונהנו להם.
"לוס.." שמעתי את דניאל קורא לי מאחור, הוא נעמד מולי. משלב ידיים.
"אני חושב שאני יודע איך להציל את החיים שלך." הוא אמר וזה ההפך ממה שבאמת חשבתי לעצמי. המוזיקה נעצרה וכולם הקשיבו לדניאל,
"אם אני אשנה אותך לאשת זאב את תישארי במראה ובגיל שלך לנצח. ואז החיים שלך לא יהיו מואצים ואת לא תמותי כי יכולת הריפוי כל הזמן תתנגד לכוח הזה." אמר דניאל וזה נתן לי תקווה.
הנפרמק אמר "זה אפשרי." חייכתי מרוב התרגשות והושטתי את ידי לעבר דניאל. הוא היה נראה בטוח כל כך בעצמו, שבעצם הוא פחד יותר מכולם.
"תגידי להתראות לחיים המואצים." אמר דניאל "ולכוח." הוסיף ג'ונסף, הנהנתי לחיוב. אף פעם לא רציתי כוח רב כל כך. דניאל הידק את אחיזת ידו בזרוע והוא נשך אותי. הרגשתי כאב נסבל מגיע מזרועי אבל יכולתי להתמודד איתו.

לאחר שבוע..
הבטתי על עצמי במראה שוב, עיניי היו נצבעו בצבע זהוב וחייכתי לעצמי במראה. הייתי חזקה יותר מאי פעם. הבטתי במקום בו הייתה הנשיכה, הפצע נעלם וכך גם הכוח שלי.
"ג'וש וריק חזרו ללימודים לאחר שהבית ספר נבנה מחדש, להקת הזאבות : סם, ליאה וסופי קנו דירה ממש לידנו. הנפרמק החליט לטוס לסין וללמוד שם את אומנות המדיטציה והתרבויות השונות, ג'ונסף הפך להיות המדריך של ג'וש, שעכשיו הוא אלפא על והוא מסתנן לבית הספר כתלמיד.
ואני? טוב אני.." כתבתי ביומני, והתלבטתי אם לכתוב.
"לוס, הארוחה שלך מוכנה." אמר דניאל והגיש לי צלחת עם חביתה וכוס שוקו ליד, הוא חייך והתנשקנו נשיקה חטופה. ושוב, ושוב, ושוב.
הוא יצא מהחדר והמשכתי לכתוב .."אני חיה את החיים שלי כאשת זאב. עם דניאל, הבחור שלו חיכיתי." סגרתי את המחברת והכנסתי אותה לתוך המגירה.
מביטה בשמיים, ומחייכת אליהם. כמו שהם חייכו אליי.

נקודת מבט קילר
"אני אלפא, אני אלפא.." התחלתי לרקוד בתוך המרתף. כאשר פריי מביטה בי בזעם. –"עכשיו אני אשנה אותך לבטא שלי ואני אתחיל סוף כל סוף את המסע שלי."
"לא הייתי ממהר כל כך." שמעתי קול מוכר, צ'ייס נכנס פנימה. –"בגלל שבולקון נהרג על ידי החברה המשותפת שלנו התפנה מקום בלהקה החדשה שהבוס שלי מרכיב.." הוא אמר כאשר גלימתו נגררת במדרגות.
"אנחנו צריכים אלפא, אבל כזה שיוכל להשלים את החלק שבולקון השאיר, את מבינה שזה אומר לחסל יותר מ20 אנשי זאב?" שאל צ'ייס, "מישהו אמר שהסכמתי?" שאלתי,
"הו קילר, תפסיקי לשחק את עצמך. שנינו יודעים שאת רק מחכה לחסל את כל מי שהפריע לך. עכשיו שאנחנו נתאחד, כל היצורים שהבוס שלי אסף מכל קצוות עולם, נוכל לחסל את כולם.
כולל את דניאל, וזה כולל גם את החברה שלו. לוס." הוא פלט נחירה בסוף מילותיו.
"ומי זאת?" שאל והביט בפריי, "סתם מישהי שאני לא זקוקה לה עוד." אמרתי בקצרות ושיספתי את גרונה. והיא נהרגה.
"אז ספר לי מי זה הבוס שלך?" שאלתי, "אז את מצטרפת?" ענה בשאלה,
"הם לא ידעו מאיפה זה יבוא להם.."