זאבים: לוס פרק 20 חלק ב'

פרק 20 : דניאל חלק ב'
שבועיים לאחר החתונה..
"דניאל." זיהיתי את הקול, זו הייתה סם. הסתובבתי היישר אליה והיא חייכה חיוך מריר. עברו שבועיים מאז, וכריסטופר נעלם. "סם.." אמרתי חלושות, היא התקדמה וחיבקה אותי. ואז הדמעות פרצו מחדש, היא העבירה את ידה על גבי בעידוד. "אני כל כך מצטערת." היא התנצלה, על משהו שכריס עשה.
התיישבנו על הספה והגשתי לה שתייה, אותה שמפניה שאני ופריי שתינו.
"איך אתה?" שאלה בקור רוח, מבט רחמים תקף אותי שהגיע היישר ממנה. נדתי בראשי.
"אני אהיה בסדר אחרי שאני אחסל אותו." דיברתי על כריס, היא הבינה זאת. –"אני לא בטוחה שרצח הוא הפתרון הנכון דניאל, אתה טוב יותר ממנו." היא אמרה, אבל אני עדיין התעקשתי.
"לא. אני אמצא אותו ואחסל אותו. בשביל פריי." אמרתי ולגמתי מהכוס, היא נדה בראשה.
"פריי לא ידעה מה אתה, אבל אני בטוחה שהיא ידעה שאתה לא רוצח. אל תרד לרמה שלו דניאל." היא התחננה, "אני באתי להציע בדיוק ההפך." קול מעודן נכנס לבית, זיהיתי גם את הקול הזה, קילר.
"תהרוג אותו למענה." היא הוסיפה, סם נעמדה על רגליה. "קילר, מה את עושה כאן?" שאלה בכעס.
"באתי לומר לדניאל משהו. את אל תתערבי." היא קראה לעבר סם והתקדמה אליי.
"דניאל, תחסל אותו בשביל פריי. אני אעזור לך, אני מבטיחה." היא התחננה שאני אכנע לזעם ולנקמה שבי, -"ומה אם זה לא הוא?" שאלה סם, "מישהו רצח אותה בירייה, אנשי זאב היו מעדיפים לשסף את הגרון שלה." הסביר ג'ונסף, המדריך שלי. הוא נכנס אל הסלון ושמע את כל השיחה.
"הוא הגיע אליי כמה שעות לפני החתונה והזהיר אותי שמשהו יקרה לה." נזכרתי באותו יום, איך החיוך המתגרה שלו עלה. –"הנה ההוכחה שלנו. הוא עשה את זה!" קראה קילר,
"תסמוך עליי, זו ההזדמנות שלך לנקום." היא אחזה בידי והביטה אל תוך עיניי. "דניאל.." התחננה סם, נדתי בראשי.
"אני מצטער. אבל אני הולך לחסל אותו." פניתי לסם וקמתי מהספה.

"כריסטופר!" קראתי באמצע היער, קילר הסתתרה מאחורי שיח. היא אהבה מאוד לראות קרבות. "כריסטופר אני יודע שאתה שומע אותי! בוא הנה!" נהמתי לכיוון כל היער. לפתע תזוזה בין השיחים נשמעה וממנה יצא כריסטופר, ציפורניי התארכו לטפרים ושיניי התחדדו לניבים.
"אתה הרגת אותה!" אמרתי בכעס, "לא,לא,לא.." הוא אמר, "זה לא הייתי אני!" הוסיף. "אני הפסקתי להאמין לשקרים שלך!" אמרתי וזינקתי לעברו שרטתי את פניו ובעטתי בבטנו. הוא נהדף לאחור ושהרים את פניו הוא היה בעל עיניים אדומות גדולות והוא נהם לכיווני. הוא רץ לעברי והשליך את גופו על שלי, הוא הכה את פניי עם אגרופיו ושרט את בטני בעזרת טפריו. בעטתי בו ואז הוא השתנה זאב אפרפר, פרווה הייתה רכה שלא כמו עיניו שידרו רק זעם.
זינקתי לעברו וחולצתי נקרעה ממני, השתנתי לזאב חום בעל עיניים צהובות זוהרות, נהמתי לכיוונו ורצנו שנינו אחד לעבר השני, שרטתי את פניו ויללה פצחה מפיו, לאחר מכן הוא זינק על גופי ונעץ את טפריו בגופי, יללה גדולה יותר נשמעה מפי ואז קילר נכנסה לקרב ונעצה את טפריה בגזע המוח של כריסטופר והרימה את ראשו, כך שגרונו יהיה מולי ואוכל לשסף אותו.
"קדימה, תעשה את זה!" היא קראה, כריסטופר השתנה חזרה לאדם אבל גרונו עדיין היה מורם.
"דניאל.. תקשיב לי." הוא אמר, חנוק.
"אני נאבקתי בציידת אחת בשם ג'יין, היא עמדה לירות בך אבל היא פגעה בפריי. אני לעולם לא הייתי פוגע בה תאמין לי.." הוא הוסיף, דמעות עמדו על עיניי. לא רציתי להאמין לגרסא שלו. השתנתי לאדם והרמתי את זרועי, כך שטפריי עדיין שם במקום ציפורניי.
"בבקשה דניאל. תאמין לי." הוא לחש, נדתי בראשי ושיספתי את גרונו. גופו נפל על האדמה והרגשתי כוח עצום מתפרץ אל תוך גופי. "עכשיו אתה האלפא.." אמרה קילר וחייכה חיוך מסתורי.

לאחר שלושה ימים
נקודת מבט קילר
צעדתי אל תוך היער, אל המרתף שבניתי. פתחתי אותו ונכנסתי פנימה. שם הייתה פריי, כבולה בשלשלאות ומגואלת בדם. "הצילו!" היא צעקה ללא שום סיבה, הרי לא ישמעו אותה.
"פריי, פריי, פריי.." חייכתי, "בבקשה.." היא התחננה. "למה את בוכה? הכול עובד לפי התוכנית שלי.. עכשיו שדניאל הוא האלפא אני אוכל לחסל אותו ולגנוב ממנו את זה. הרי כריסטופר היה חזק יותר ולא רציתי לסכן את עצמי. אבל עכשיו דניאל הוא אלפא, שלא יודע עדיין את משמעות כוחו." העברתי את ידי על הלחי שלה,
"קדימה!" בטא אחד בשם פיטר היה כפוף לרצונותיי, הוא נעץ את טפריו בגזע המוח של האלפא הנוסף כך שניביו יחשפו. הושטתי את ידי ושיספתי את גרונו.
"נו?!" שאלתי, פיטר נד בראשו. "עדיין בטא."
"תביא אלפא נוסף." היו לי שם בערך כשלושים אלפאות שמחכים. גם את האלפא הנוסף חיסלתי וגם אז לא השתנתי לאלפא. "כשאני אהיה אלפא, את תהיה הבטא הראשונה בלהקה שלי. יש לך מזל שהצלחתי להציל אותך באותו היום ולהטיל עלייך כשף שלא תזדקני אפילו לא ביום אחד עד שאני אצליח לשנות אותך." הסברתי לפריי, היא ניסתה להתנגד,
"דניאל ימצא אותי. והוא יחסל אותך." היא התגרה בי, "הסיבה היחידה שאני כרגע לא מחסלת אותך היא שאני זקוקה לך. את הרי תהיה זו שתעזור לי לקבל את הכוח המיועד לי…" אמרתי,
"כוח האלפא!" נהמתי לכיוון השמיים וצחקתי.