זאבים: לוס פרק 20 חלק א'

פרק 20: דניאל חלק א'
נקודת מבט דניאל
לפני 24 שנים
"שלום לך." אמרתי, נכנס לחדר יחד עם פריי, אשתי לעתיד. נשקתי לה על השפתיים ונפלנו שנינו על המיטה.
"שלום לך אדון דניאל." היא אמרה בקול מעודן, מחר תתקיים החתונה שלנו סוף כל סוף. "מחר.." לחשתי לה באוזן והתגלגלנו במיטה, היא חייכה אליי וליטפה את שפתיי עם שפתיה.
"אני אפתח לנו בקבוק שמפנייה." היא קראה ויצאה מהמיטה , היא פתחה את הבקבוק ומזגה אל שתי כוסות את השתייה. היא הרימה את הכוסות והביאה אחת לי.
"לחייך דניאל ג'רייסן." היא חייכה,
"לחייך פריי ג'רייסן." חייכתי אליה חזרה ונישקתי אותה שוב. שתיתנו מהשמפניה והנחנו את הכוסות על השולחן, נשכבנו על המיטה, אני חיבקתי אותה והיא אותי. וכך נרדמנו עד ליומנו החשוב מכולם.
יום החתונה.
פריי יצאה מוקדם עם חברות לסידורים לקראת החתונה ואני התארגנתי עם חליפה שחורה שמתחתיה יש חולצה לבנה נקייה מכופתרת. לבשתי ג'ינס שחור שמותאם לחליפה ונעליים שחורות.
לקחתי את בקבוק הבושם וריססתי שלוש פעמים על הצוואר, העברתי את ידי על כל הצוואר כדי שהריח יתפשט לשאר הצוואר וחייכתי לעבר השתקפותי במראה. היו לי זיפים חומים קטנים על הסנטר,
"אתה מוכן ליום החשוב ביותר בחיים שלך?" שמעתי קול מוכר, ולא מוכר במשהו טוב. מיד הסתובבתי וראיתי אותו. את האיש זאב ששינה אותי לאחד כמוהו.
"כריסטופר.." אמרתי בעודי מתאפק שלא להשתנות לאיש זאב ולנסות לפרק לו את הצורה. אוזניי התחדדו ושיניי התחדדו לטפרים, עיניי זהרו בצבע זהוב ונהמתי לכיוונו.
"באמת דניאל, אני רק רוצה לאחל לך מזל טוב." הוא סידר את העניבה השחורה והידק אותה עוד יותר.
"למה יש לי הרגשה שזה יותר מזה?" שאלתי, מנסה שלא לתקוף אותו. –"כי אתה פאר- נויד." הוא חילק את המילה פארנויד לשני הברות כדי להתגרות בי.
"אני לא רוצה להרוס לך את החליפה עכשיו בקרב מיותר." הוא אמר וחייך, שיערו היה בצבע כהה ועיניו השתלבו עם השיער הם היו חומות כההות. מזכירות שחור.
"אני רק רציתי להזכיר לך משהו דניאל." הוא חייך,
"אם להקת הטהורים ישמעו על זה." הוא סיבב את כף ידו בכוונה לכל החיים האלה, -"אם הם ישמעו שיש לך אישה אנושית." הוא הסביר את עצמו טוב יותר, "הם יהרגו אותה." אמרתי בפחד, הוא הנהן.
"ובכלל עם יהיה לך ילד ממנה. זה יחשב כעברה גסה על החוק, הם יאלצו לכלוא את הילד כי יפחדו מהיותו חצי חצי. אם הוא ישרוד בכלל." הוא הדגיש,
"אז מה אתה רוצה שאני אעשה?" שאלתי בעצבנות, הוא טפח על כתפי וחייך.
"תהיה שמח ביום החתונה שלך, ותשמור עליה." הוא לחש את שתי המילים האחרונים, אוזניי חזרו להיות רגילות וגם שיניי. –"כריס מה עשית??" צעקתי,
"עכשיו כלום." הוא חייך, "אבל בקרוב מאוד, אני אוציא אותך מכל זה." הוא חייך. "כריסטופר שלא תעז לגעת בה!" צעקתי שוב,
"הכול יהיה בסדר, אני מבטיח לך." הוא צחק, וזינק אל האוויר. שם השתנה לזאב אפרפר עם עיניים אדומות גדולות, והוא רץ לעבר היער.

"האם את פריי מונטק לוקחת את דניאל ג'רייסן להיות בעלך?" שאל הרב, הדמעות המאושרות עמדו על עיניה. היא הנהנה ואמרה "כן." היא אפילו פלטה צחוק מרגש, ראיתי את כל הקהל מסתכל על שנינו בהתרגשות. "והאם אתה דניאל ג'רייסן לוקח את פריי מונטק להיות אשתך?" הוא שאל, ואז זה קרה. ירייה נשמעה בקהל, ודם זלג מבטנה של פריי, שמלתה התמלאה בדם. ידי רעדה. היא נפלה על זרועותיי, והקהל מיד קם והחל להיבהל, חלק ברחו, חלק הזעיקו עזרה.
אבל אני פשוט החזקתי אותה בזרועותיי, היא נהייתה חיוורת. נגעתי בפצע שלה, הוא המשיך לדמם.
"פריי, פריי, תישארי איתי אוקי?" אמרתי בעוד שדמעות נזלגות מעיניי, העברתי את ידי על הלחי שלה וליטפתי אותה.
"אז.. אתה לוקח אותי.. להיות אשתך?" היא שאלה בעודה נאנקת על חייה, "כן.." הדמעות לא חדלו מלרדת, חיבקתי אותה חזק כל כך אבל זה לא עזר.
היא כבר הפסיקה לנשום, הבטתי בפניה בפעם האחרונה. הם היו חיוורים וחיוך נשאר על פניה. עיניה היו עצומות והיא כבר לא נשמה עוד.
"לא, לא לא.." נדתי בראשי, ולא הפסקתי לבכות. "לא!!" צעקתי ויללה של זאב נשמעה בקולי. שהאמבולנס הגיע הם קבעו כבר את מותה לאחר ניסיונות רבים של החאייה.
היום שהיה אמור להיות הכי טוב בחיי, נגמר באסון.
ואני יודע מי עשה את זה.. כריסטופר.