זאבים: לוס פרק 15
פרק 15: חזרה ללימודים
נקודת מבט לוס
נכנסתי לבית הספר, שם נחשף המסדרון הארוך מלא התלמידים. –"אני שונאת בית ספר." אמרה קילר בנימת התלוננות. "תזכרי שזה רק כדי שלא יחשדו בנו. מספיק הייתי צריכה לשקר בנוגע לאחים שלי, אני לא צריכה עכשיו לשקר גם לשאר האנשים." עניתי לה בחדות,
"אנחנו מחפשות רק את דניאל. ממתי זה נהיה גם לעזור לך, כי ניבאת שאנחנו להקת הזאבות שיעזרו לך ביום הבחירה?" שאלה סם, נאנחתי. "כי אני זקוקה לכם, לכם לכול אחד מכם. כל מי שאני זקוקה לו עכשיו הם תאומי האופי עד אז אנחנו ביחד." עצרתי את ארבעת הנערות ואמרתי "רק תזכרו, לא לעשות דברים שיחשפו אתכם." מיד לאחר דבריי המשכתי להתהלך לעבר כיתתי. וארבעתם אחריי.
"לוס!" קראה לין, פעם אחרונה שראיתי היה לפני התקרית עם בולקון, יום לפני. –"לין!" קראתי והבטתי בה, שיער היה בצבע שחור, כרה עם פס סגול, שיניה היו לבנות צחורות ועיניה היו בצבע חומות בהיר. היא חיבקה אותי ואני אותה ושנינו צחקנו. "את כל כך מספרת לי מה עבר עלייך בחופש. למה לא ענית לשיחות שלי?" היא אמרה וחיבקה אותי שוב. "מצטערת. הייתי עסוקה." העברתי את מבטי לעבר הארבעה לשבריר שנייה והחזרתי אותם ללין. "טוב לא משנה. בואי לכיתה שלא נאחר." היא אחזה במפרק ידי ומשכה אותי לכיוון הכיתה.
הצלצול נשמע, לא היה אף אחד בכיתה מלבד לין, אני, קילר, סם, סופי וליאה. "נו איפה התלמידים?" שאלה סופי באי סבלנות, את האמת שהייתי בטוחה שסם תאמר זאת אבל החלטתי לא להגיב.
"לצערי היום אני אהיה המורה שלכם." שמעתי קול גברי נכנס לכיתה. אדם עם שיער שחור חלק, בעל גלימה סגולה ושריון כסף נכנס לתוך הכיתה, עיניו היו כסופות והוא היה שרירי. אחריו נכנס אדם נוסף, עם שיער שחור גם, רק שהשיער שלו היה מרוח בג'ל, הפוני שלו התרומם לקוץ ועיניו היו חסרות ניצוץ, בדיוק כמו של האדם בעל הגלימה.
מיד קילר הזיזה את הכיסא לאחור ונעמדה, היא לא שמה לב כנראה שלין נמצאת כי היא השתנתה לאשת זאב, אוזניה התחדדו כמו ניביה, ועיניה זהרו בירוק, היא נהמה לכיוון האיש עם הגלימה והוא חייך חצי חיוך שחשף את השיניים המבריקות שלו. "מה הולך פה?" נעמדתי על רגליי, לין גם נעמדה אך מבטה ננעל רק על קילר. סם נהמה לכיוון האיש עם הגלימה גם כן עיניה זהרו באדום, וכל חברות הלהקה שלה גם אך הם היו בעלי עיניים צהובות כמו של בטא.
"תתרחקי." אמרה קילר,
"זה צ'ייס." אמרה סם ונהמה לעבר צ'ייס שוב. צ'ייס? רגע.. אני זוכרת שקילר אמרה לדניאל שצ'ייס בדרך אליי. "יפה בנות. אז אתם מכירות אותי. אבל אני מעוניין רק בה." הוא הביט בי וצעד קדימה, עוזרו גם כן, לין הסתתרה מאחוריי וגם אני פחדתי. צעדנו לאחור בפחד,
"מצטערת להיות זו שמבשרת לך את זה. אבל אתה לא תקבל אותה." אמרה קילר וזינקה לעבר צ'ייס, הוא הניף את ידו לעברה והיא נזרקה לצד מבלי שהוא אפילו ייגע בה. סופי וליאה זינקו על גבו של צ'ייס והחזיקו אותו מלזוז. בינתיים העוזר שלו המשיך להתקדם לעברי ולעבר לין.
סם ניסתה לבעוט בצ'ייס אבל הוא הפיל אותם על הרצפה והעיף את סם אל עבר הקיר הסמוך רק בעזרת הושטת ידו קדימה, נוצר חור עצום בקיר וסם נאנקה.
"עזוב אותנו!" קראה לין והכתה את פניו של העוזר עם המטאטא שהיה זרוק על הרצפה, הוא נהדף לאחור ואחר כך עיניו השתנו לשחור כהה, ושיניו התארכו עד שהיו כמו של כריש הוא נהם לעברנו ולין צרחה. הוא הכה את פניה של לין והיא נפלה על הרצפה, מעולפת.
"הגיע הזמן להפעיל את הכוחות שלך לוס." אמרתי לעצמי, סם לא יכלה לעזור, היא בקושי הצליחה להרים את קום על רגליה, קילר, סופי וליאה נאבקו אנושות בצ'ייס ואני נשארתי מול המפלצת ההיא.
נזכרתי במה שדניאל אמר לאבי באותו זמן שחילצנו את התאומים "אם היא תפעיל את הכוחות שלה בולקון יאתר אותנו." וממש אני לא יכולה להילחם גם בבולקון ובלהקה שלו.
אבל זה הסיכוי האחרון שלי. התרכזתי ועצמתי את עיניי, ידיי התכווצו לאגרוף וכאשר פקחתי אותם הרגשתי חזקה יותר, ריח וניל התנדף מגופי וכיסה את כל החדר.
הכתי עם אגרופי ברצפה, ורעידה התרחשה ברחבי הכיתה אורות סגלגלים יצאו מהרצפה ועטפו את גופי הושטתי את שתי ידיי לעברו, כל האורות הסגלגלים נשלחו לעברו, יחד הם נהפכו לאור סגול אחד עוצמתי שפגע בגופו וחיסל אותו. מיד לאחר המכה הרגשתי חלשה, התמוטטתי על רצפה ללא יכולת לזוז כמעט. ביינתים צ'ייס הפיל כבר את כולם. הוא צעד לעברי וניסיתי לקום, אבל הכוח ששחררתי רוקן ממני הכול.
"לא ייאמן, את זאת שתשמיד את כל העולם." הוא אמר בהתפלאות והתכופף, -"על מה אתה מדבר?" שאלתי חלושות, אפילו כאב לי לדבר.
"בסופו של דבר. את תביני." הוא חייך והתקרב אליי, "עכשיו אני אקח אותך לבוס שלי." הוא התרגש מדבריו, לפתע הנפרמק הופיע והעיף את צ'ייס אל הלוח של הכיתה. "תתרחק ממנה." הוא אמר, חייכתי,
"מי זה אם לא המדריך המהולל." אמר צ'ייס וצחק, הוא נעמד על רגליו וניגב את הדם שזלג מפיו. "שנינו יודעים שאני אפילו לא הפעלתי שליש מהכוח שלי." הוא דיבר איתו, "אז אל תתלהב מזה שהצלחת להפיל אותי." האמת? שהנפרמק לא התלהב כלל. הוא נראה יותר מבוהל.
"אני אחסל אותך." הוא אמר. –"אתם יודעים, כל אחד ואחד מהחבורה שלכם הוא משהו אחר. זה מדהים.." הוא אמר וצעד לעבר הנפרמק, "שמעתי שיש לכם דלתא." הוא פלט נחירה,
לין התעוררה וגררה את עצמה אליי.
"מה הולך פה?" היא לחשה, -"אני אסביר לך שנהיה מוגנות. בינתיים תעשי כאילו את מעולפת. אני לא רוצה שהאיש הזה יפגע בך." לחשתי לה,
"איפה הוא באמת?" שאל צ'ייס.
"אני לעולם לא אספר לך." אמר הנפרמק. –"חבל.." הוא אמר והושיט את ידו הימינית, גלי קול עוצמתיים יצאו מכף ידו ונזרקו ישירות לעבר הנפרמק, הוא הצליח להדוף את זה. בינתיים סם הצליחה לעמוד על רגליה. והבנתי שהקרב רק החל.
תגובות (7)
תמשיך
כן… סתם שאלה: מה עבר לך בראש כשכתבת את זה!?!?!?!?!
הפרק הזה מתאר כמעט במדויק את מה שעובר לי בראש בזמן שאני מנסה לחשוב מה עומד לקרות בסיפור שלי -דרך אגב, אם יש לך רעיונות למה שעומד לקרות בו אני פתוחה להצעות…- ואני לא בטוחה אם לייחס את זה למחמאה או לא. (דרך אגב, אם יש לך רעיונות למה שעומד לקרות בו אני פתוחה להצעות…)
למה לכל הרוחות העיניים שלו זהרו בשחור?!?!?!?!?!
אז אהבת? ממש בלבלת אותי חחחח..
כן, מאוד!
ואני רצינית בקשר לרעיונות לסיפור…
איזה סיפור? אש וקרח? או פרישה?
אש וקרח, אלא מה?
טוב גם קצת פרישה אבל זה פחות חשוב, יש לי כיוון טוב בשבילו.
נחמד, ממש נחמד!