זאבים: לוס פרק 14 חלק ב'

פרק 14: נקמה חלק ב'
התעוררתי בבית חולים, שוכב מחוסר הכרה עם תחבושות על פצעיי. ניסיתי להזדקף, אך כאב רב הורגש באזור צלעותיי ונאנקתי. מנסה לאחוז במשהו כדי שהכאב יפסק. האחות נכנסה לחדר, לבושה במדי האחות ועם שיער אסוף. היא הוציאה את קלסר הטיפולים שלי ואמרה,
"אתה מרגיש כאב איפשהו?" שאלה,
"בצלעות בעיקר." אמרתי וגנחתי באותה הנשימה. היא הושיטה את שתי ידיה ונגעה באזור שבו הרגשתי הכי הרבה כאב, -"מה עם תהליך הריפוי שלך? אתה מתחיל להרגיש חזק יותר מאתמול?" שאלה, התחלתי לחשוד. מאיפה היא יודעת על תהליך הריפוי שלי? –"תירגע. אתה בבית חולים מיוחד ליצורים כמוך. תרגיש חופשי לדבר." היא פלטה נחירה, היא כתבה בקלסר על דף הנייר ומילאה פרטים על הבדיקה הקטנטונת שעשתה לי.
"אתם תעשו לי ניתוח או משהו?" שאלתי, -"לא." ענתה ויצאה מהחדר לאחר שהניחה את הקלסר על המיטה. פלשבקים חדים תקפו את זיכרונותיי, איך פיט נעץ את המזרק אל תוך צלעותיי, איך ג'יין שרפה אותי.
"אח.." קראתי כאשר ניסיתי להושיט את ידי לבקבוק המים שלי, לא הצלחתי לגעת בו והכאב היה לשווא. יד צנומה הושיטה את ידה אל הבקבוק וקירבה אותה אל ידי כדי שאוכל לאחוז בבקבוק. תפסתי את הבקבוק והרמתי את מבטי, זו לא הייתה האחות. מיד נרתעתי לאחור. –"מה את עושה פה?!" קראתי בקול, הייתי בטוח שזו ג'יין.
"אתה בידיים בטוחות. שמי הוא פטרישה, אני לקחתי אותך כבן חסות שלי. אני האלפא שלך."
"פטרישה?" שאלתי, הייתי בטוח שהיא עובדת עליי,
"אחותה התאומה של ג'יין." היא חייכה, התעלמתי מדבריה לפני שתקפתי אותה בשאלות. עדיין חשדתי בה אך החלטתי לשאול "אלפא?" היא פלטה נחירה,
"אלפא זה הסוג החזק ביותר של איש זאב, מנהיג הלהקה." היא הסבירה והעבירה יד בשערותיה וחייכה שוב, "מה קרה לי?" שאלתי, -"ציידים." היא אמרה,
"איזה מפגר אני, איך האמנתי לה." אמרתי ודפקתי את ראשי בכרית. לאחר שהשתחררתי מבית החולים היא הסבירה לי כל מה שאני צריך לדעת ולימדה אותי את כל הדרכים כיצד להיות איש זאב חזק יותר. בטא חזק יותר. אבל זה לא הספיק בשביל לרפא את פצעיי, עברו כחודשיים מאז ההחלמה אך עדיין הרגשתי חסר אונים בעל כאבים נפשיים כואבים מדיי.
לאחר 3 חודשים
"בולקון!" קרא ג'ייס, חברי הטוב. צייד כיוון אליו את אקדח החיצים שלו. הוא ירה והחץ ננעץ בליבו של ג'ייס. "לא!" קראתי תוך כדי נהמה, זינקתי לעבר הגופה של ג'ייס ואחזתי בגופו, בעוד שדמעות עומדות לרדת מעיניי. "לא!!" נהמתי תוך כדי יללה, השתנתי לזאב השחור עם הפרווה הקוצנית וזינקתי לגופו של הצייד, קראתי את גרונו ושרטתי את גופו למרות שהוא מת כבר. 'תפסיק!' קראה פטרישה, 'לא! הוא הרג את ג'ייס' המשכתי לשרוט את גופו באכזריות. הציידים נסוגו וברחו ליער לאחר שחיסלו את כל הלהקה של פטרישה מלבדי.
השתנתי חזרה לאדם ונפלתי על רגליי בייאוש. פטרישה השתנתה גם היא, "בולקון.." היא הניחה את ידה על הכתף שלי, נדתי בראשי בעצב וקברתי את פניי בידי.
"למה הם עושים את זה?" לחשתי, -"הם חושבים שאנחנו האויבים שלהם." היא הסבירה.

"רוץ!" היא אמרה,ציידים רדפו אחרי ואחריה יום לאחר מותו של ג'ייס. רצנו שנינו בעודנו זאבים, והצלחנו להתחמק מהם. הגענו למן אגם, ושתינו ממנו. היא שכבה לישון ואני נשארתי ער.
"אני אלפא." נזכרתי בדבריה, -"אלפא הוא הסוג החזק ביותר של אנשי הזאב." דבריה הדהדו במחשבותיי. הציידים ימשיכו לצוד אותנו, וזה רק עניין של זמן מתי הם יחסלו אותי ואותה. מישהו צריך לקחת פיקוד, ולמרות כל הדברים שפטרישה עשתה בשבילי, אני אהיה אלפא טוב יותר.
ג'יין תמצא אותי בסופו של דבר, ואני צריך להיות מוכן. הגיע הזמן שלה לשלם. שלה ושל כל הציידים.
"זה בשביל ההישרדות שלי.." שכנעתי את עצמי והתקדמתי לכיוונה, היא לא חשדה בכלום ברגע הנכון הרמתי את ידי, שלפתי את טפריי ושיספתי את גרונה. העיניים שלה כבר לא זהרו עוד, היא רק לחשה.
"למה?"
-"שזה מגיע להישרדות. כל אחד לעצמו." הבטתי בהשתקפות שלי באגם, פטרישה נהרגה ואני השתנתי לאלפא. עיניי זהרו בצבע האדום הזוהר, טפריי נשלפו ונהמתי לעבר השמיים.
"אף אחד לא דואג לי. אף אחד לא דאג לי. ואף אחד לא ידאג לי." קבעתי לעצמי עובדה, כל מי שדאג לי שילם בחי. ועכשיו אני חזק יותר, ואני יודע מה עליי לעשות.
לנקום.

נקודת מבט לוס
"אימא!" קראתי מהחדר, בעודי עושה מהר את השיעורים בתרבות, מחר הלימודים חוזרים ושכחתי לעשות את השיעורים. נסו לזכור שיש לכם שיעורים בזמן שאתם מגלים שההורים שלכם ציידים, אחיך הוא מן איש זאב מיוחד, ושאתם עומדים לחיות רק עוד 4 שנים נורמאליים, ואז אתם תזדקנו עד למוות.
"מה?" שאלה,
"אני צריכה לכתוב פה את השם המלא שלך לפני ששינית אותו, ואת השם של אחותך זיכרונה לברכה." אמרתי, לא יצא לי להכיר את דודה שלי בכלל, אבל לא הרגשתי כאב ממנה כי בכל זאת לא הכרתי אותה. אבל כאב לי יותר שבכלל לא ידעתי מה השם של דודה שלי.
"השם שלה היה פטרישה, ושלי היה ג'יין." היא ענתה וחזרה למטבח.