זאבים: לוס פרק 10+11

פרק 10: משימת הצלה – התאומים
"תנסה לאתר אותם!" אבי לקח פיקוד, הוא קרא לדניאל ואליי הוא פשוט הסתכל בבושה. בושה שגרמה לי רק להשפיל מבט. –"מה אני עושה?" שאלתי,
"תנסי לא להיפגע זה כל מה שאני מבקש." הוא ענה והמשיך להביט בי באותו המבט, "אני רוצה לעזור! אני אוכל להפעיל את הכוחות שלי." הצעתי, מיד פניו של דניאל הרצינו,
"ממש לא!" הוא קרא, -"סליחה?" עניתי בשאלה,
"אם תפעילי את הכוחות שלך בולקון יוכל לאתר אותנו, ודבר שני הוא שאת עדיין לא שולטת בכוחות שלך זה יכול להיגמר באסון אם את עדיין לא יודעת לשלוט בכוחות שלך." הוא אמר, עיניו השתנו לאדומות והוא החל לרחרח את האוויר, "הכול בסדר?" שאלתי וזקפתי גבה, אבי ענה במקום דניאל
"הוא מאתר את התאומים בעזרת חוש הריח שלו, אם את רוצה לעזור תפעילי את הכוחות שלך!" המשפט הזה היה בניגוד מוחלט למה שדניאל אמר, מיד העיניים של דניאל הפסיקו לנצנץ והוא פסע במהירות לעבר אבי, "תגיד לי אתה בסדר?! מה אתה מנסה לעשות? לחסל את הבת שלך?" הוא תקף אותו, אבי לא נרתע כלל ממילותיו.
"אתה אפילו אמרת את זה. אם היא תפעיל את הכוחות שלה בולקון יאתר אותנו, הוא רוצה אותה הרבה יותר מעוד כמה חברי להקה אז תסמוך עליי הוא יבוא יחד עם התאומים." הסביר,
"אז הוא יבוא יחד עם התאומים נכון, אבל הוא יבוא גם עם שאר הלהקה שלו וזה מה שאתה לא מבין עדיין, הלהקה שלו חזקה יותר מצייד אחד ואלפא." דניאל אמר,
"אני מצטערת אבל אני אעשה הכול למען האחים שלי." אמרתי לדניאל, התכוונתי לכך שאני הולכת לעשות את זה.
"לא!" הוא קרא, "אין לנו עוד אפשרויות בקרוב בולקון ייצא מהיער ואז אני לא אוכל לעצור אותו, אף אחד לא יוכל." הסברתי לו למה אני הולכת לעשות את זה,
"אבל אם יקרה לך משהו אני.." הוא אמר ועצר את עצמו להמשיך,
"אני עושה את זה." הדגשתי את המילים הללו וצעדתי קדימה לאבי.
"מה אני צריכה לעשות?"

נקודת מבט בולקון
רצתי במהירות יחד עם הלהקה שלי, ארבעה זאבים בעלי פרוות חומות רצו קדימה והגנו עליי כאשר הם עוטפים אותי במעגל, התאומים של נסיכת הדם היו על גבי. מעולפים.
'עצרו' קראתי, מיד הלהקה נעצרה כמו איש אחד, רחרחתי את האוויר וזיהיתי מיד את הריח. ריח וניל עטף את כל היער. פעם קודמת שהרחתי את הריח הזה היה כאשר נסיכת הדם הקודמת השתמשה בכוחות שלה כדי לעצור אותי.
'אדוני.. היא כאן.' אחד מהזאבים החומים אמר, 'מה נעשה?' שאל זאב נוסף מבלי להזיז את פיו.
'זו עשויה להיות מלכודת..' הזאב הקודם דיבר,
'בואו. הולכים לשם!' אמרתי ורצנו בעקבות הריח של הנסיכה. העשבים שרטו את כפות רגליי אך זה לא כאב יתר על המידה. מיד הגענו למקום.
3 אנשים היו שם, אחד מהם היה צייד זה היה בטוח אני מניח שזה המבוגר יותר. זינקתי לאוויר והשתנתי חזרה לצורתי האנושית. התאומים החליקו מגבי ונפלו.
"נעים מאוד, שמי הוא בולקון." פתחתי את השיחה, דניאל הגן על נערה בגופו. את דניאל הכרתי בואו נגיד שיש לנו עבר משותף. "הנערה.." אמרתי בקול חלוש אך מספיק חזק כדי שישמעו אותו,
"תשחרר את האחים שלי!" היא אמרה בתוקפנות, אך פעימות הלב שלה אומרות שהיא מפחדת.
"אוקי. אבל את צריכה לדעת משהו נסיכת הדם." אמרתי והבטתי בדניאל,
"אתה צריך לדעת שאם לא תשחרר את האחים שלי אני אתקוף." היא איימה, "ואיך תעשי זאת? את הרי לא שולטת בכוחותייך נסיכתי. גם האדם הנראה כטוב ביותר, הוא דווקא הרשע ביותר." סיימתי את דבריי, מיד לאחר מכן יצרתי קליק עם אצבעותיי, התאומים קמו כאשר הם בעלי עיניים צהובות זוהרות כמו של בטא.
"אתם מגורשים מהלהקה שלי, אין לכם עוד חלק ממנה יותר אני לא שולט בכם יותר." אמרתי והלכתי יחד עם הלהקה שלי, עצרתי לפני שהשתנתי לזאב.
"את לא יודעת מה עומד לבוא עלייך…" לא ידעתי את השם שלה,
"לוס." היא אמרה בקצרות ובחדות, "את לא יודעת מה עומד לבוא עלייך.. לוס." השלמתי את המשפט וחייכתי חצי חיוך. השתנתי לזאב והלכתי.

פרק 11: משימת הצלה – פטריק
נקודת מבט קילר
"פטריק!" קראה הציידת המעצבנת, היא גששה בעשבים כאילו הוא התחבא לה.
"תריחי את זה!" היא פקדה עליי וזרקה לעברי חולצה עם פסים כחלחלים, היא הייתה מטונפת ומלאה זיעה דביקה ומגעילה, "נראה אותך מריחה את זה!" צעקתי וזרקתי את החולצה חזרה אליה.
"אני נשבעת לך שאם לא תעשי את מה שאני אומרת לך את תמצאי את עצמך תלויה בין השמיים לארץ." היא איימה, לא נרתעתי מאיומי הצעצוע שלה, "איזה קטע זה בדיוק מה שבאתי להציע לך!" צחקתי צחוק סרקסטי. היא השיבה לי במבט מריר,
"תהיו בשקט שניכם!" אמר המדריך של לוס, הוא ישב על הרצפה, עושה מדיטציה מסיבה לא ברורה.
"אני לא יכולה לשבת כאן בזמן של בן שלי יש התקף." היא הייתה מאוד עקשנית, באיזה שהוא שלב זה עיצבן אפילו את הנפמרק, -"מה זה ההתקף הזה בכלל?" שאלתי ונשענתי על דלת הכניסה.
"מגיל 7 פטריק סובל ממחלה שגורמת לו להזות דברים, הוא נהפך למן עיוור כזה והוא תוקף כל דבר. הוא צועק את השם של הבן האדם הכי חשוב לו ואפילו שהוא מגיע, פטריק תוקף אותו." היא אמרה והשפילה מבט,
"למה העיניים שלו משתנים לירקרקות?" שאלתי מסקרנות, "הרופאים מניחים שזו תגובה לעיוורון החלקי, הם בכלל מגדירים את פטריק כמן 'נס' רפואי, הם אמרו שבזמן ההתקף הוא מאבד את הראייה ולבסוף הוא יכול לפגוע בעצמו לחסל את עצמו. הם לא יכלו לעשות דבר מלבד להגדיר אותו כשונה מהשאר ולהשאיר אותנו איתו." היא אומרת את זה כאילו הילד שלה הוא נטל, שנאתי אותה.
"זה לא נראה כאילו את רוצה למצוא אותו." אמרתי, היא שלפה את האקדח השחור והיא הצמידה אותו לגרוני,-"ירייה אחת ואני גומרת עם זה.." היא איימה,
"אני אלפא, ואת שוכחת שאני תמיד צעד אחד קדימה." הצמדתי את טפריי לגבה לפני שהיא שמה לב. –"את יורה אני דוקרת." הסברתי לה את המצב של שנינו כרגע, היא חייכה.
"את יכולה לשכנע את כל העולם שאת אלפא, אבל שנינו יודעים שהעיניים שלך לא זוהרים בצבע אדום לא בגלל התירוץ המפגר שהמצאת, שבגלל שרצחת יותר מדיי אנשי זאב העיניים שלך לא השתנו לאדומות. אלא שהסיבה האמיתית לכך היא שהכוח של האלפא דחה אותך, הוא הבין שאת לא ראויה להנהיג להקה." היא אמרה בתחמון, התעצבנתי כבר ונהמתי כלפיה, אוזניי התארכו והיא הצמידה יותר חזק את האקדח.
"תהיו בשקט שם! אני חושב שמצאתי אותו." אמר המדריך, מיד הציידת הסתובבה בעטתי לה בגב בכזו עוצמה שהיא נפלה על גזע עץ שהיה מחוץ לבית.
רצתי לעברה וזינקתי מעל הנפרמק, "אני אלפא!" צעקתי, דם זלג משפתיה של האישה היא צחקה וניגבה את הדם עם העברת האצבע על השפתיים שלה,
"היית רוצה להיות האלפא, אם היית האלפא היית יכולה לנצח את דניאל." היא צחקה,
"את חלשה, תמיד היית, תמיד תהייה." היא ידעה שזה מכעיס אותי, לא עניין אותי יותר כלום. כל מה שרציתי היה להרוג אותה. הכתי את פניה שלוש פעמים עם אגרופיי, לאחר מכן שרטתי את בטנה והיא נאנקה.
"עזבו אחד את השני!" אמר המדריך והכה ברצפה, לפתע מהלומה פגעה בי וחזרתי לצורתי האנושית, נפלתי על גבי וכך גם הציידת. לפחות חשבתי שהמדריך היה זה שעשה זו.
"פטריק?" שאלה אימי, לוס ודניאל יצאו מהצללים יחד עם אביה של לוס והתאומים, יכולתי להרגיש בכך שהם השתנו לבטא. "מצאנו אותו על האדמה זרוק." אמר דניאל, הנפרמק התקדם לעברנו. "אתה יכול לראות אותי?" שאל, פטריק הנהן.
"איך הצלחת לשלוט בשינוי הצורה שלי?" שאלתי, מבוהלת. הציידת מיד רצה אל בנה וחיבקה אותו.
"דיספוסיטו לונה." אמר המדריך במבטא לטיני, לא הצלחתי להבין מה הוא אמר. וכך גם אף אחד אחר.
"מיועד הירח." הוא תרגם וחייך "או בשמו השני.." הוא אמר ופטריק השלים אותו, צבע עיניו נצבע בצבע להבות כתומות זוהרות.
"אני דלתא."