זאבים: לוס פרק 1

פרק 1
תאמינו לי.
זה לא בדיוק מלא מלבב לראות 7 נערים שוכבים אחד על השני, מלאי דם ושריטות ארוכות שעוברות על כל גופם. מתחת לגופותיהם שורר אגם שלם מלא בדם. מצד שמאל של ערמת הגופות נמצא זאב שחור, פרוותו כמו עיניו משדרות רק אפלה. המבט החטוף בו גורם לצמרמורת, צמרמורת עזה שלא מפסיקה.
הבטתי סביב, הצלחתי לקלוט היכן אני. למרות שהייתי צריכה לעלות על זה בגלל הלוקרים.
אני נמצאת בבית ספר.
והזאב פוסע צעדים מלחיצים לעברי, נוהם בעודו מזיל ריר משיניו החדות. באותו רגע הבנתי שאני הבאה בתור, שהוא הולך לקרוע לי את הגרון וליהנות מהדם שלי, להשביע את הרעב שלו למוות. באותו התפללתי כמו מפגרת. כאילו שזה יעזור לי. נידונתי למוות והדבר היחידי שיכול לשנות את זה כרגע הוא נס.
לפתע זינק עוד זאב, פרוותו הייתה חומה בהירה ועיני היו כחלחלות, הוא היה נראה הרבה פחות מאיים מהזאב השחור, הוא נהם לעבר הזאב השחור. נהמה שגרמה לי לקפץ פעם אחת.
הזאב החום הגן עליי בגופו והמשיך לנהום בכבדות, אך הפעם הנהמה הייתה נשמעת יותר כמו יללה, יללה שפילחה את האוויר ונשמעה בכל רחבי העיר, כיסיתי את אוזניי עם ידיי כדי לגרום לפחות רעש לחדור.
למדנו בשיעור ביולוגיה על הזאב, יש לו ניבים חשובים מאוד המשמשים לתפיסה ולאחיזה בטרף. הוא גם משתמש ביללה כדי לסמן את מקומו, או כדי לקרוא ללהקה שלו. אני רק מקווה שהוא מסמן את מקומו, כי ממש אין לי חשק לראות עוד זאבים.
הם פוסעים אחד לכיוון השני, מתגרים בעזרת מבטים. ושניהם מחכים לאחד שיעשה את הצעד הראשון, הצעד המוטעה שיפיל אותו. הבטתי בשני הזאבים, אך הזאב השחור היה הרבה יותר חזק מהחום, מה שגרם לי לתהות.
'תברחי.' שמעתי בראשי ולא הצלחתי לזהות מאיפה הקול נשמע, הזאב החום החליט לעשות את הצעד הראשון ולזנק לעבר הזאב השחור, הוא השתמש בשיניו כדי לנשוך את צווארו של הזאב השחור, שלפי מה שלמדנו בקרב, הזאבים שוברים לאויבם את עמוד השדרה ומשתקים אותם, כך יהיה קל יותר לחסל אותם. הזאב השחור שרט את פניו של הזאב החום והוא נדחק לאחור ונתקע בלוקרים.
'רוצי!' הזאב מביט אל תוך עיניי, הקול נשמע שוב בראשי ואני מחליטה במקום לשבת ולצפות לעשות משהו. אני מחזירה את מבטי לעבר הזאב השחור והוא נהם והחל לרוץ לעברי, שמעו את הטפרים שלו נוקשים ברצפה ומוכנים לחיסול לא חשבתי פעמיים והתחלתי לרוץ. יותר נכון לברוח.
"אוי אלוהים." אלה שני המילים היחידות שהצלחתי לפצוח מפי. ירדתי במדרגות שידעתי שהם חולשה בשביל הוא זינק ולא רציתי לראות אם הוא הצליח, רק המשכתי לרדת במדרגות ולברוח כמה שיותר מהר מהבית ספר. הבטתי לאחור, וכמובן שהוא הצליח. הגעתי לשער, הקור עוטף את גופי למרות כל השכבות ששמתי.
נגעתי בפתח השער, הוא היה נעול וקפוא. ביינתים הזאב החל להשיג אותי, לא חשבתי הרבה והחלטתי לעלות על השער, הזאב נהם וזינק לעברי הגעתי לקצה השער וכל מה שהייתי צריכה לעשות היה להעביר את הרגל הימינית שלי מצד אחד לשני ולקפוץ. אבל הזאב היה מהיר מדיי הוא שרט את רגלי עמוק, והחלטתי פשוט להטות את הגוף שלי לצד כי אז אני אהיה מוגנת. עשיתי זאת ונפלתי על הרצפת אבנים בחוזקה והתעלפתי.
**
"את צריכה לקום." שמעתי קול חלוש שמתגבר אחרי כל מילה, ראשי כאב מהחלום הזוועתי הזה. פקחתי את עיניי באיטיות ולקחתי נשימה לפני שקמתי. רגלי התעצלה מלקום. למרות שזה דיי מטופש הרמתי את קצה המכנס במקום שבו הזאב מהחלום שרט אותי, לא היה שום סימן לדם או לשריטה יבשה. יכולתי לנשום לרווחה, קמתי מהמיטה והתחלתי להתלבש לאחר ריסוס בושם ושטיפת פנים. לבשתי את נעליי האולסטאר שלי ופלגנתי מעט את שיערותיי, התקדמתי לעבר השירותים וצחצתי שיניים.
הייתי בעלת שיער חום ארוך שבקצותיו תלתלים, עיניי היו כחולות ושיניי היו לבנות מצוחצחות. הייתי יחסית רזה, הנחתי את ידי על המותן והבטתי ממש אל תוך עיניי עד שכאב לי הראש.
הרמתי את התיק שלי לאחר ההתלבשות ודחפתי את כל הספרים והמחברות לתוך התיק. הנחתי אותו על הכתף ויצאתי לעבר הסלון.
"בוקר." אמרתי, אימא הביטה בי כאילו השתגעתי.
"קרה משהו?" שאלתי, היא קמה מהספה
"לוס הלימודים התבטלו." היא הורידה ממני את התיק. האחים שלי ישבו בספה ורק הביטו בטלוויזיה כמו זומבים. אף פעם לא ראיתי אותם שקועים כל כך בטלוויזיה, הם היו תאומים, אחד בעל שיער חום, עיניים חומות בהירות, שרירי עם חולצה ירוקה בעלת פסים ונקודת חן אחת בלחי, והשני בעל שיער חום גם, עיניים חומות בהירות גם שרירי ועם חולצה כחולה בעלת פסים, הדבר היחידי שאפשר להבדיל ביניהם הוא הנקודת חן.
"ריק, ג'וש תעשו מקום לאחותכם." פקדה אימי, ריק חייך לעברי, ונקודת החן שלו התמתחה עד שנגעה באוזנו. "בואי אחות קטנה." הוא פלט נחירה ופינה מקום. ג'וש גם חייך וסימן עם ראשו להביט בטלוויזיה, שניהם היו בני 18 ואני בת 16 והם אוהבים לצחוק עליי על כך שאני קטנה מהם בשנתיים.
הבטתי לבסוף בטלוויזיה ואימי הגבירה
"הנה עדכונים חדשים על עדי ראייה," שורה שחורה ניצבה מתחת לקריין והיה כתוב 'התקפת חיה בבית הספר ניקולס.' ניקולס היה הבית ספר שלי, והתקפת חיה? כמו בחלום שלי. ידי החלה לרעוד והם עברו לעדיי הראייה "כן, אז מה ראית?" הכתב היה במרחק מבית הספר,
"אני החזרתי את ילדה שלי מימסיבה, והדרך לבית שלנו עובר דרך בית ספר. ופתאום אולג רואה זאב שחור רודף אחרי השומר, עכשיו אולג לא ידע מה לעשות הרי אני מסכן ילדה שלי אם אני יוצא, אז החלטתי פשוט להמשיך לנסוע. אבל ראיתי שהשומר מצליח לטפס על שער של בית ספר,אבל לבסוף הוא הצליח להפיל אותו על הרצפה ולטרוף אותו בעודו בחיים." המבטא הכבד הרוסי שלו נשמע, וידי המשיכה לרעוד. זה בדיוק החלום שלי רק עם השומר של בית ספר והזאב שלבסוף חיסל אותו.
אני חייבת ללכת לבית הספר, אולי..
אולי זה לא היה חלום.