זאבה לבנה-פרק 2
בדרך למאורה צדתי אנטילופה (סוג של אייל) שזה נורא מוזר כי בדרך כלל אין אנטילופות באזור, כנראה שהיא ברחה מהבית בדיוק כמוני. כנראה שכשברחתי זה לקח בערך שעתיים כי לקח לי כמעט שעתיים לחזור למאורה וצריך להוסיף את הזמן שבכיתי ואת זמן הדבור שלי עם פומה ואת הזמן שצדתי אנטילופה, בקיצור לקח זמן.
הייתי קרובה למאורה ושמעתי דיבורים וצעקות כמו: "איפה היא יכולה להיות?" ו"חייבים למצוא אותה לפני עליית הירח" ומה שהכי עצבן אותי "חייבים למצוא אותה לפני שהיא תהפוך למפלצת" נמאס לי מכל הזאבים האלה שחושבים שאני שונה רק בגלל הירח, זה לא אשמתי שאני כזאת. עברתי בין השיחים ושמעתי נהמות הגנה
"זאת אני" יצאתי מהשיחים וכולם הסתכלו עלי. הלכתי לכיוון המאורה. לא הזזתי את הראש אבל כן את העיניים וכל מי שהסתכלתי עליו הזיז מיד את המבט.
"מה חשבת שאת עושה!" צעק עלי זאב האלפה ברגע שהגעתי לכניסה. נהמתי עליו והוא נפל לאחור. כמה מהגורים צחקו.
ברגע שזאב הופך לאלפה כולם קוראים לו אלפה במקום בשמו. זאב האלפה שלנו קצת שמן, יש לו שיער בצבע שחור ועניים חומות, שפם קצר והוא גם קצת נמוך. לצערי הוא הזאב שהכי פחות אוהב אותי והוא גם אבא של טל, איזה ביאוס.
הוא קם והצביע לי על מערה צדדית, מה שאומר שהוא רוצה שאני אכנס לשם. נכנסתי למערה והוא אחרי, השומרים שלו סגרו את הפתח עם סלע ענק וזאב האלפה נראה מתוח. שילבתי זרועות ועמדתי במקום מחכה לשמוע הרצאה ארוכה על התנהגות אבל זה לא מה שקרה.
"כאן את תשארי בזמן ליל הירח המלא" הוא אמר וקצת הופתעתי שהוא לא צועק או נובח עלי, (אולי טל דיבר איתו?!, אני מקווה שלא, אני לא סובלת רחמים) בדרך כלל אני נמצאת רחוק מהמאורה וזה סתם מערה צדדית
"אוקיי… אממ…" לא ידעתי מה לומר במצב כזה וכבר עברו ארבע עשרה שנה
"אני יודע שזה מוזר אבל…, לא משנה" הוא הסתובב והשומרים הוציאו את הסלע "או, כמעט שכחתי" הוא זרק אלי קופסה בנונית עטופה בעטיפה בצבע כחול עם ציורי עצמות עליה
"מתנה מטל" הוא אמר ויצא מהמערה. השומרים החזירו את הסלע ואני נשארתי שם לבד עם המתנה מטל ופתח אור בתקרת המערה.
התיישבתי והתחלתי לפתוח את המתנה בזהירות כי בכל זאת, זו המתנה הראשונה שלי. פתחתי את המתנה, הנחתי את העטיפה בצד ופתחתי את הקופסה
"זה נראה כמו… עצם?" אמרתי כשהרמתי אותו. "טעים!!!" התחלתי ללעוס אותו ווואו איזה טעים. לעסתי אותו עד שהתחילה הסחרחורת שהיא הסימן הראשון להשתנות שלי, נתתי יללה שתומר לשומרים מה מתרחש והם החזירו לי יללות שהם מוכנים. איזה כאבים!. תקשיבו הכל כאב לי וכמעט התעלפתי, אז בזמן שאני סובלת אני הספר לכם איך אני נראת.
נתחיל מהגרוע ביותר-השיער- השיער שלי לבן ומגיע עד המותניים, שיער לבן זה לא רגיל אצל זאבים, אפילו לזאבים הארקטיים אין שיער לבן כך שזה מוזר. בדרך כלל אני לובשת חולצה נופלת בצבע אפור כהה ומעיל לבן, כמעט אף פעם לא לובשים ג'ינס כי כשאנחנו צדים הג'ינס מפריע אז אני לובשת מכנסיים בצבע אפור בהיר ויש לי מחממי רגליים לבנים. חוץ מזה יש לי אוזניים לבנות וזנב לבן .
פתאום הרגשתי משותקת. הציפורניים שלי צמחו, הניבים שלי תארכו והעיניים שלי שינו את צבעם,עמדתי להודיע לשומרים על השינוי אבל אז שמעתי קול מוכר באופן מפתיע בא מכיוון התקרה, הסתכלתי ולא תאמינו את מי ראיתי.
"היי" אמר לו פומה באודו שוכב ליד פתח היציאה היחיד שלי
לא יכולתי לדבר והייתי כנראה כל כך מופתעת כי גם השינוי שלי עצר בלי ששמתי לב
"את באה לפה הרבה?" הוא המשיך
התאפסתי על עצמי, נערתי את הראש וניגשתי אליו. הוא היה על החור בתקרה והסתכל עלי בשעשוע
"מה אתה עושה פה?!, יש שומרים בכל מקום" אמרתי לו באודי מסתכלת סביב ומנסה להבין למה אני דואגת לו
"אני חיי את החיים" הוא ענה לי כאילו זו התשובה הכי ברורה בעולם
"תחייה במקום אחר, ועם אפשר רחוק ממני, ועם אפשר לבקש בקשה יותר גדולה פשוט תמות" החזרתי לו באותו מטבע
"אאוץ!!, ולחשוב שבאתי הנה להציל אותך" רגע, מה הוא אמר?
"להציל אותי" אין לי מושג על מה הוא מדבר "ממה?"
"סתם, שמעתי שמועה שיש זאבה מיוחדת בעלת שיער כסוף וכוחות מיוחדים אז התעניינתי" שוב פעם הוא אמר את זה כאילו זה טבעי
"זה לא עניינך!" עניתי בתקיפות כדי שילך. הוא קלט את המסר וקם, אבל אז הוא התכופף לכיווני
"אולי זה לא ענייני אבל אני מעוניין, וחוץ מזה לא נראה שאת נהנית פה" אני שונאת את הציניות שלו
"מה זה מש…" נשמע רעש גדול, יללות, נהמות "מה זה?!"
"הזמנתי חברים"
"אה?!!"
"ביקשתי עזרה כי אני לא יכול לשחרר אותך בעצמי" עוד שניה התפוצצתי
"אני לא זוכרת שביקשתי שתשחרר אותי או כל דבר אחר, אז אתה יכל פשוט לקחת את החברים שלך וללכת?"
"ולהשאיר אותך כלואה פה?" הוא שוב השתמש בציניות
"תקשיב אני לא יודעת מה אתה חושב אבל אני לא כלו…"
"את לא רוצה להיות חופשיה?" הוא קטע אותי והושיט אלי את ידו
"אני רוצה" אמרתי בלחש שהפתיע את עצמי. הוא רק חייך תפס לי את היד ומשך אותי למעלה.
ברגע שנגעתי לו ביד הרגשתי חולשה שלא תאמן ואז הרחתי, חומר משתק!
"אני מצטער" הוא אמר בזמן שהרים אותי על גבו "אבל אני צריך שתישארי ככה לכמה זמן"
בזמן שהלכנו ראיתי את הקרב. כמעט כל שבט שדי הנמר היו כאן ואתם לא מבינים איזה קללות עברו לי בראש באותו זמן. חלק מהזאבים ניסו להגיע אלי אבל כל פעם נמר אחר צץ והתחיל עוד קרב.
ראיתי את טל בזווית העין והוא קלט אותי גם, הוא קרא לי אבל לא יכולתי לענות אז הוא התחיל לרוץ אחרי פומה. בהמשך היה שער 'רגע זה לא השער של העולם האחר?!'
"כמעט יגענו" קרא פומה ברגע שראה את טל רודף אחרינו
השער התחיל להיסגר, שני נמרים שלפני שניה לא היו כאן נכנסו לתוך השער ומאחורינו ראיתי שני נמרים שדחפו את טל לאחור ורצו מהר לכיוונינו, ואז נכנסנו לשער.
תגובות (0)