וונג נייט – בית ספר לילדים עם כוחות על טבעיים 13
הלימודים נגמרו להיום אני ולוסי ישבנו בחדר משועממות. לוסי השחיזה את הסכינים שלה ואני שיחקתי בטלוויזיה החדשה שלנו. פתאום היה פיצוץ ושתינו עפנו החוצה לוסי צרחה בכאב אחת הסכינים נתקעה בידה. יצאתי החוצה לראות מה קורה וראיתי המון תלמידים מבולבלים כמוני וכמה תלמידים שרצים למעלית. במהירות האור מישהו החזיק בידי וגרר אותי אחורה "את חייבת להתחבא תרדי לקומות התחתנות או לקומה העשירית ואל תתקרבי לגג או בטח ובטח לא לקומה הראשונה הבנת?" זה היה רוי. "למה מה לעזעזל הולך פה?" "כמה מתלמידי וולף דד פרצו לפה והם מחפשים אותך אז תתחבאי ואל תשתמשי במעלית קחי איתך את לוסי" אמר רוי מתכנן לרדת. "מה? ומה יהיה איתך?" "אני יורד למטה להילחם בהם" "לא אני לא מתחבאת ואתם לא תלחמו בשמי" קראתי מתכוננת גם אני לרדת אבל רוי משך אותי אחורה. "זו המשימה שלנו להילחם שמך אנחנו כאן בשבילך ואם את לא תתחבאי זה יוכיח שאנחנו לא מסוגלים למלא את המשימה שלנו להגן עלייך!!! אז תעשי מה שאמרתי לך ותתרחקי מכאן!!" אמר רוי בטונים שלא חשבתי לעצמי שיכולים להתקיים הוא יצא מהקומה משאיר אותי מבולבלת מאחור. בהתחלה רציתי להקשיב לו אבל אז שמעתי כלכך הרבה צרחות שהחלטתי לרדת. התגנבתי בין כל התלמידים ההיסטריים הם היו הסחה לא רעה בכלל.למטה בקומה הראשונה ראיתי כלכך הרבה תלמידים נלחמים אבל רק נער אחד שמחפש ומחפש הוא היה בערך בגילי היה לו שיער אדום ועיניים כתומות גדולות בורקות ומאיימות צעקתי לו "היי אתה שם אתה מחפש אותי?" "אה.. ידעתי שלא תוכלי להימנע מלהציל את חברייך הקטנים" אמר וחייך בערמומיות. "מה אתה רוצה ממני?" אמרתי עצבנית כדי לנסות להראות לו שאני שווה משהו. "אני רוצה לראות עד כמה פתטית את תיהי בקרב ההולך וקרב שלנו או וסליחה על חוסר הנימוס שלי, קוראים לי ניאטרו ואני הנבחר של וולף דד מחזיק ביסודות אש, אור ומוזיקה מה שמך יקירתי?" שאל פתאום כאילו אנחנו לא נמצאים באמצע שדה קרב. "לי קוראים קייט הנבחרת של וונג נייט מחזיקה ביסודות קרח, אופל והיפנוזה ואני בהחלט לא יקירתך". "אוי אל תיהי כזו אנחנו מנוגדים וזה אומר לי מספיק בשביל לומר לך שבאמת את לא רוצה להילחם נגדי, לטובתך אני אומר את זה" אמר והרים את ידיו לכדי שבועה. "זה מה שאתה אומר…" אמרתי והתחלתי לזהור בתכלת…
תגובות (0)