וונג נייט – בית ספר לילדים עם כוחות על טבעיים 5

'טוב הגיע היום'
~ לפני שבוע ~
רצתי לפני שהמון התלמידים ישיג אותי והגעתי אל הקיר שליד המעלית. הסתכלתי ברשימה וראיתי שאני רוי, לוסי ועוד 23 תלמידים הולכים לפגישה עם המנהלת ביום ראשון הבא בעוד שבוע בדיוק. נלחצתי קצת אבל גם הרגשתי הקלה עליתי במעלית, חזרתי לחדר ושכבתי על המיטה.
~ כעבור שבוע ~
אני לא מאמינה אני עדיין חושבת לעצמי מה בדיוק עושים שם בפגישה הזאת. בזמן שחשבתי מצאתי את עצמי בכניסה לחדר המנהלת עם עוד 25 תלמידים. כעבור כמה דקות שנראו לי כמו נצח הדלת נפתחה והמנהלת הזמינה את כולנו להיכנס. החדר שלה היה גדול בהרבה ממה שהוא נראה מבחוץ. בפנים היו 13 תאים ענקיים שנראו כאילו אפשר להכניס בתוך כל אחד מהם 3 תלמידים. ושעון על אחד הקירות היה מחשב ענקי ותחתיו מקלדת עם מיליון כפתורים צבעוניים. "אוקיי תעמדו בשתי שורות אני אקריא כל פעם שמות של שני תלמידים והם יכנסו לאחד התאים וכך הלאה עד שכולם יהיו בתוך התאים. כשכולם יהיו בתאים אני אפעיל את המכונה" אמרה המנהלת בקול קר ושונה מקולה במהלך כל השבוע האחרון. רוב התלמידים נראו בטוחים בעצמם וחלקם כמוני היו מפוחדים עד מוות. המנהלת התחילה לקרוא בשמות התלמידים היא הגיעה לתא שמונה "לוסי זדון ומור ווספר" לוסי ומור הזו שתיהן נרגשות יצאו מהשורות ונכנסו לתא שמונה. המנהלת המשיכה עד שרק אני ורוי עמדנו שם אחרונים. "רוי די בקאוול וקייטיין דר קהיל". אני ורוי נכנסו לתא האחרון שהיה מרווח אבל אני הרגשתי כאילו אני נחנקת. שמעתי את המנהלת אומרת "כולם להיות רגועים אני מפעילה את המכונה". שני תלמידים בוגרים נכנסו לחדר התייצבו ליד המנהלת ושלושתם התחילו ללחוץ על כפתורים. ברקים ואור הופיעו בתוך התא ובעוד רוי הרגיש שהוא מתחזק אני הרגשתי שאני הולכת ונחלשת. לפני שהתעלפתי שמעתי מישהו אומר "תפתחו את התא היא תמות היא תמות!!" והתעלפתי.